ת"א 11084-11-20

תקציר

החלטת בית המשפט מתייחסת לבקשה לביטול עיקולים זמניים על זכויות הנתבעים בתיק. השופטת בוחנת ביסודיות את הדרישות למתן סעד זמני, ומוצאת כי בקשת התובע לסעד מוצדקת. השופט קובע כי פסק הבוררות לטובת התובע, יחד עם ראיות נוספות, מהווה ראיה לכאורה לעילת התביעה של התובע, וכי התנהלות הנתבעים - שהם הבעלים של שתי החברות המעורבות - מצדיקה את המשך העיקול. השופטת מקבלת את טענת התובעת כי החברות נוהלו כיחידה אחת וכי הנתבעים לא הסבירו מדוע נחתם ההסכם עם חברה אחת ולאחר מכן הועבר לחברה אחרת. יתר על כן, השופט אינו משוכנע כי הנתבעים עשו מאמצים מספיקים לשלם את פסק הבוררות שניתן. השופטת גם דוחה את טענות הנתבעים לדחיית התביעה, אינה מוצאת כל הצדקה לטענת השיהוי, וקובעת כי התובע פעל באופן סביר בחידוש ההליכים נגד כל הנתבעים לאחר שהנתבע לא שילם את פסק הבוררות. בסופו של דבר, השופט מחליט כי השארת העיקולים על כנם ראויה בהתחשב בראיות שהוצגו, ומורה להטיל את הוצאות הבקשה על הנתבעים בהתאם לתוצאה הסופית של ההליך העיקרי.