ת"פ 40200/99

תקציר

הנאשם מס' 1, שלמה אייזנברג, היה יו"ר דירקטוריון ארד. הנאשם מס' 2, הרי ספיר, היה דירקטור בערד. הם הואשמו בהונאה ביחס לעסקה בין ארד לקבוצת אגש, שאייזנברג היה חבר בה. העסקה טעונה אישור באסיפה כללית של בעלי המניות של ארד. כדי להשיג את הרוב הדרוש, קשרו אייזנברג וספיר לכאורה קשר לרכוש מניות בערד באמצעות חברת קש, שתצביע בעד העסקה. כמו כן, הם הסתירו לכאורה אופציית Put שהוענקה לרוכש המניות, אשר הפחיתה את הסיכון הפיננסי של הרוכש. המניות נרכשו על-ידי נאשם 3, בני יסלסון, ואחיו מיכאל. בית המשפט קבע כי המניות נרכשו על מנת להבטיח את הרוב הדרוש וכי אופציית ה-Put ניתנה על ידי אייזנברג ולא על ידי ספיר, כפי שנטען. עוד קבע בית המשפט כי המניות נרכשו על פי הסכם הצבעה. לפיכך, המניות היו נגועות ב"אינטרס אישי" ולא היו צריכות להימנות עם הרוב הדרוש. משכך, אושרה העסקה במרמה. כן נמצא כי הנתבעים 1 ו-2 ביצעו עבירות שונות לפי חוק ניירות ערך ביחס לתשקיף ולדיווחים מיידיים. לבסוף, נמצא כי הנתבע מס' 1 רשם בכזב את פרטי האסיפות הכלליות במסמכי התאגיד. נאשם 3 זוכה מאשמת סיוע לקבלת דבר מה במרמה.