ע"א 10147/16

תקציר

מערער מבוגר, שסבל מבעיות שמיעה, ערער על החלטת בית המשפט לתביעות קטנות שלא לפסול עצמו מלדון בעניינו. המערערת שכרה את שירותיו של עורך הדין המשיב לטיפול במספר עניינים משפטיים, אך פיטרה אותם בסוף פברואר 2016. לאחר מכן תבע המשיב את המערער בבית המשפט לתביעות קטנות בגין הוצאות משפט שלא שולמו, מה שהוביל את המערער לבקש את העברת התיק לבית משפט השלום. טענה זו נדחתה, מה שהביא את המערער להגיש תביעה שכנגד ובקשה למתן רשות להיות מיוצג על ידי עורך דין, אשר נדחו אף הן. המערער טען כי קיים חשש אובייקטיבי למשוא פנים מצד בית המשפט, וכי הוא מוטה נגדו, מה גם שבית המשפט שלל את זכותו לייצוג. עם זאת, ערכאת הערעור קבעה כי בעוד שבית המשפט לתביעות קטנות היה צריך לנמק את החלטתו טוב יותר, טענות המערער אינן מצדיקות את פסילת בית המשפט. טענותיו של המערער התאימו יותר להליכי ערעור רגילים והיו חששות סובייקטיביים שלא הקימו עילות אובייקטיביות לפסילה. יתר על כן, דחיות בית המשפט לא היו סופיות, והמערער עדיין יכול היה לבקש רשות במהלך הדיון. לפיכך, העתירה לפסול את בית המשפט נדחתה, כלומר לבית המשפט לתביעות קטנות תישאר סמכות השיפוט בתיק.