עפ"ת 52547-01-20

תקציר

הערעורים נדחו לאחר שבית המשפט לא מצא עילה להתערב בממצאי העובדות והמהימנות של בית משפט קמא. קביעתו של בית משפט קמא כי רשלנותו של המערער גרמה לתאונה התבססה על ראיות מוצקות, וטיעוני המערער כנגד התרשמותו של בית משפט קמא מהעדים לא צלחו, שכן המערער לא הצביע על פגמים בולטים או טעויות בפסקי הדין. עוד קבע בית המשפט כי טענות המערער בדבר מחדלי חקירה אינן מבוססות, שכן התביעה אינה נדרשת להציג את מיטב הראיות או לעמוד בדרישות טכניות. הראיות הראו כי המערער לא נקט באמצעי הזהירות הנדרשים ורשלנותו הובילה לתאונה. זאת ועוד, בית המשפט הסכים עם מסקנתו של בית משפט קמא בדבר החבות, בקובעו כי מעשיו של המערער היו הגורם העיקרי לתאונה וכל התערבות של צד שלישי, במקרה זה הנפגע, לא ניתקה את הקשר הסיבתי בין רשלנות המערער לבין התאונה. המערער הורשע גם בסטייה מנתיב וכשלי חקירה לא נחשבו סיבה מוצדקת לזיכוי במקרה זה. לבסוף, בית המשפט לא ראה עילה להתערב בעונש שהטיל בית משפט קמא, שהיה סביר ומאוזן.