ע"א 7957/01

תקציר

הערעור מתייחס לסכום הפיצויים שחבה ועדת המשיב למערערים בעקבות הפקעת רכושם לצרכי ציבור. הנכס מורכב מחלקת קרקע עם בניין מגורים ומסגרייה. בשנת 1978 הוציאה הוועדה הודעה על כוונה לרכוש את הנכס, אך המערערים המשיכו להחזיק בו עד שנת 2000, אז הושג הסכם ביניים לפינויים בתוך חמישה חודשים ותשלום פיצוי מינימלי של 525,000$ עד לקביעת סכום סופי על ידי בית המשפט. בית המשפט המחוזי אימץ את הערכתו של שמאי שמונה על ידי בית המשפט, אשר העריך את הנכס ב-510,000$ נכון לאוקטובר 2000, והוסיף 15,000$ לכיסוי מס הרכישה עבור דיור חלופי, אם המערערים יצליחו להוכיח את רכישתו. עוד התווה בית המשפט עקרונות לקביעת הפיצויים, לרבות מועדים קבועים להערכת נכסי מגורים ומסחר, וזכותם של המערערים לשווי בעלות מלא, בניכוי כל המס שהיה עליהם לשלם. המערערים ערערו וטענו כי על בעל העסק לקבל פיצוי חלופי לדיור, לרבות מס רכישה, וכי על הוועדה לשאת במס רווחי הון. כמו כן ביקשו פיצוי בגין שטחים נלווים הסמוכים לנכס, שלילת זכויות בעלות, עיכוב בהפקעה והפרדת בית המגורים מבית המלאכה. בנוסף, הם ביקשו ריבית על הסכום שנפסק והחזר הוצאות שונות. הוועדה המשיבה טענה כי חובותיה מוגבלות למתן דיור חלופי לדיירים וכי הערכת השמאי ראויה. השופטת שטרסברג-כהן, בכתיבת דעת הרוב, אישרה את פסק דינו של בית המשפט המחוזי. בית המשפט מצא כי המערערים זכאים לפיצוי בגין דיור חלופי למסגרייה אך לא למס רכישה, שכן הוא אינו חל על מבנים שאינם למגורים. השופט הסכים גם עם סירובו של בית המשפט המחוזי לכלול מס שבח בפיצויים, וציין כי הבעלים אחראים לשילמו וכי שיעור מס מופחת בעת ההפקעה כבר מהווה הכרה במצבם. באשר לשטחים נלווים קבע בית המשפט כי למערערים אין זכות בהם, שכן הם שייכים לעירייה, ועל כן לא חייבים בהם פיצויים. פסק הדין גם אישר את קביעתו של בית המשפט המחוזי בדבר סכום הפיצוי, אשר כיסה את מלוא שווי הבעלות, ודחה את תביעת המערערים לריבית נוספת, שכן הכסף לא יכול היה להגיע אליהם מוקדם יותר מהחלטת בית המשפט. לבסוף, בית המשפט לא מצא עילה לפצות את המערערים עוד יותר על העיכוב בהפקעה או על הפרדת בית המגורים מבית המלאכה, והסכים עם פסיקת ההוצאות על ידי בית המשפט המחוזי. השופטת שטרסברג-כהן הציעה לדחות את הערעור ולהורות למערערים לשלם למשיב הוצאות ושכר טרחת עורך דין בסך 15,000 ₪. השופטים אנגלרד ולוי הסכימו.