ת"א 1390/96

תקציר

בתביעת לשון הרע שהגיש התובע, אייל זמיר, נגד הנתבעים – מו"ל עיתון "העיר" ועובדים נוספים של העיתון – מצא אותם בית המשפט אחראים לפרסומים שונים שנעשו על התובע. הפרסומים המדוברים ייחסו לתובעת פעילות עסקית מינית פסולה, אשר בית המשפט קבע כי היא מכפישה ואינה אמת. פסק הדין החלקי קבע את אחריות הנתבעים כלפי התובע לנזק שנגרם לו. התיק נסב סביב סכום הפיצוי שהיה זכאי התובע לקבל בשל הפגיעה בשמו הטוב ובעסקיו. התובע היה בעל מספר עסקים, ביניהם אקדמיק, מועדון חברתי לרווקים, וג'ובוורלד, שניסה ליצור שירות ליווי לאירועים. בעוד אקדמיק היה מיזם מוצלח, הוא צבר הפסדים בזמן הפרסומים המכפישים. הפרסומים בעיתון "העיר" פגעו בשמה הטוב של התובעת ונמצא כי חרגו מהיושרה העיתונאית, טשטשו את האמת ופגעו בעסקיה של התובעת. בית המשפט הכיר בכך שזכותו של התובע לשם טוב היא ערך יסוד, אך שקל גם את זכותם של הנתבעים לחופש ביטוי. נפסק כי הפרסומים חרגו מגבולות החשיפה העיתונאית המקובלת, וגרמו לפגיעה בשמו הטוב ובעסקיו של התובע. הנזק הכולל לשמו הטוב של התובע היה בחזקה, אך בית המשפט היה חייב לבחון חזקה זו על סמך הראיות שהוצגו. העדויות הציגו תמונה חיובית של שמו הטוב של התובע בכל הנוגע לעסקיו באקדמיה. עם זאת, בית המשפט שקל גם את עסקיו האחרים, קתדרה, שכללו התאמת אנשים ליחסי מין. פעילותו של התובע בתחום זה הוגדרה כבעייתית ומפוקפקת מבחינה מוסרית. התובע הודה באופי המפוקפק של עסקי הקתדרה שלו, אך טען כי יש להעריך את המוניטין שלו בנפרד עבור כל מיזם. עם זאת, בית המשפט הדגיש כי שמו הטוב של אדם הוא מושג אחיד, שאינו מתחלק על פני היבטים שונים של חייו. הוא הגיע למסקנה כי אדם המעורב בפעילויות מפוקפקות אינו יכול לצפות לשמור על מוניטין חיובי אך ורק על סמך מעשים חיוביים אחרים. עם זאת, בית המשפט הכיר בכך שגם אנשים המעורבים בעסקים כאלה ראויים למידה מסוימת של הגנה על המוניטין. בהתחשב במכלול הנסיבות, פסק בית המשפט לתובע פיצוי בסך 180,000 ₪, בצירוף הפרשים צמודים וריבית ממועד פסק הדין ועד התשלום בפועל. כמו כן חויבו הנתבעים לשאת בהוצאות התובע, לרבות 25,000 ₪ בגין שכ"ט עורך דין, כולל מע"מ. פסק דין זה ניתן בהעדר הצדדים ביום 14.11.04.