רע"א 7956/08

תקציר

במקרה דנן, בחן בית המשפט את טענת המבקשים כי חובת הגילוי המוטלת עליהם מכבידה באופן בלתי סביר. עם זאת, בית המשפט דחה טענה זו, והדגיש כי בעוד שהנטל הוא שיקול לגיטימי, הוא אינו גובר על הצורך בגילוי ללא הצדקה מהותית. הוראת בית המשפט המחוזי נתפסה כמצומצמת, מכסה תקופה של שנתיים בלבד, ולא כללית יתר על המידה. הפסיקה מדגישה כי צווי גילוי אינם חייבים לציין מסמכים מסוימים אלא יכולים להתייחס לסוגי מסמכים. מבחינת התובעים, טענתם כי אין בידיהם את המסמכים המבוקשים כדי לפטור אותם מחובת גילוי. רק אם נחשף בתצהיר, טענת אי החזקה יכולה להיות תקפה, והגילוי נבדל מהליכי בדיקה. בית המשפט החליט כי בסוגיה אחת הנוגעת לשומרי הכשרות של התובעים, יש צורך בגילוי מסוים משום שדבקותם משפיעה על עילת התביעה האישית שלהם בהקשר של התובענה הייצוגית. בעוד שבדרך כלל, היעדר עילה אישית יכול להיות מופחת על ידי תובע מייצג אחר על פי חוק התובענות הייצוגיות, עדיין לנתבע יש זכויות להוכחות בנקודה זו. בית המשפט מצא כי הדרישה לתדפיסי כרטיסי אשראי הייתה רחבה מדי, אך חייבה גילוי של קבלות כלשהן הקשורות לרכישות בשר בששת החודשים שקדמו להגשה. בית המשפט פסק שלא לדון בבקשות גילוי חדשות שהועלו לראשונה בערכאת הערעור, והציע במקום זאת כי אלה יוגשו לבית המשפט המחוזי. בסופו של דבר, הערעור התקבל באופן חלקי, וחייב את התובעים לחשוף קבלות רלוונטיות, אך ללא הקצאת הוצאות.