רע"פ 1782/03

תקציר

פסק הדין נסוב סביב פרשנותו של סעיף 238א לחוק התכנון והבניה שעניינו הוצאת צווי הריסה מנהליים לבנייה בלתי חוקית. הנושא המכריע הוא הקביעה עם מי נדרשת התייעצות לפני הוצאת צווים כאלה באזורים המכוסים על ידי ועדת תכנון מחוזית הכוללת מספר רשויות מקומיות. כאשר מבנים בלתי חוקיים נמצאים בתחומי מועצה אזורית, נשאלת השאלה האם ההתייעצות צריכה להיות עם ראש המועצה האזורית או ראש הוועדה המקומית ביישוב שבו נמצאת הבנייה. בתחילה קבע בית משפט השלום בקריות כי יש לקיים התייעצות עם ראש המועצה האזורית. עם זאת, בית המשפט המחוזי בחיפה הפך החלטה זו, בקובעו כי ההתייעצות צריכה להיות עם ראש הוועדה המקומית בשל קרבתם ומודעותם לצרכים ולחששות המקומיים. המדינה ערערה וטענה כי יש להתייעץ עם המועצה האזורית, כרשות מקומית. בית המשפט העליון הסכים עם המדינה והדגיש כי הגדרת "רשות מקומית" בחוק התכנון והבנייה מתייחסת במפורש לגופים מוניציפליים כמו מועצות אזוריות ולא לוועדות מקומיות. נטען כי המועצה האזורית נושאת באחריות לתכנון ואכיפה ויש לה פיקוח רחב יותר, ולכן היא הגוף המתאים להתייעצות. ההחלטה מדגישה את הכוונה למנוע שימוש לרעה בסמכות צווי ההריסה ולהבטיח שהיא תופעל בשיקול דעת תוך היכרות מקיפה עם המידע הרלוונטי. בסופו של דבר, אישר בית המשפט את חוקיותם של צווי ההריסה, והפך את פסק דינו של בית המשפט המחוזי, בנימוק שההתייעצות הראויה עם ראש המועצה האזורית התנהלה כנדרש בחוק.