דב"ע נד/3 - 3

תקציר

פסק הדין דוחה את הערעור בעניין קרן השתלמות, הפרשות לביטוח לאומי ולמס הכנסה ופיצויים בגין הלנת שכר, תוך קבלת הערעור בעניין פיצויי פיטורים. המערערת טענה להפרשות לקרן השתלמות על בסיס "תנאים סוציאליים המקובלים בענף", אך לא הצליחה להוכיח כי תרומות אלה היו מקובלות בתעשייה. בית המשפט הדגיש כי רק פרקטיקות מבוססות או התחייבויות חוזיות מפורשות מצדיקות הכללה. בעניין ביטוח לאומי ומס הכנסה, המערערת תבעה פיצוי בגין ניכויים שלא הועברו על ידי המעסיק, אך בית הדין קבע כי אחריות זו מכבידה על המעסיק בלבד, וכל מחדל אינו פוגע בעובד. אשר לפיצויי פיטורים, בית הדין הכיר בכך שהמערער נאלץ למעשה להתפטר לאחר שהוצע לו לחפש עבודה במקום אחר, ובכך זיכה אותו בפיצויי פיטורים. בית הדין ציין כי המעסיק שילם בפוליסת ביטוח, שעשויה לכסות פיצויי פיטורים, אך שאלות ציות שלא נפתרו הובילו להוראה לשלם כל גירעון. כתוצאה מכך, בעוד שסוגיית פיצויי הפיטורים הצדיקה התאמת פיצויים, תביעות אחרות נדחו, וכתוצאה מכך כל צד נשא בהוצאות הערעור שלו. פסק הדין ניתן ביום 30.12.94.