בג"צ 788/24

תקציר

דעת הרוב של בית המשפט היא כי אין עילה להתערב בהחלטת המשיב להפעיל את סמכותו. השופט מינץ מדגיש את התקדים שנקבע בדבר חוקיותה של מדיניות הריסת בתי מחבלים ואת ההערכה המקצועית של גורמי הביטחון בקביעת ההשפעה ההרתעתית של פעולות כאלה. השופטת מקבלת את עמדת המשיב כי האיומים הביטחוניים הנוכחיים מחייבים שימוש במדיניות זו. זאת ועוד, השופט אינו מוצא כל הצדקה לטענות העותרים בדבר הפליה ונסיבות פרטניות. באשר לחוסר מודעותו של העותר לכוונותיו של המחבל, עולה השופט בקנה אחד עם פסיקות קודמות, הקובעות כי מודעותם של בני המשפחה אינה תנאי מוקדם להפעלת הסמכות. השופט דוחה גם את טענות השיהוי ומדגיש את המורכבות והזהירות הנדרשות בקבלת החלטות אלה. לבסוף, השופט סומך על שיקול דעתו של המשיב בבואו לקבוע את שיטת ההריסה. השופט אלרון מסכים עם חוות דעתו של השופט מינץ, ומדגיש את התכלית המרתיעה של תקנה 119 ואת שיקול דעתם המקצועי של גורמי הביטחון. עם זאת, השופטת כבוב, החולקת על כך, דבקה בעמדתה העקרונית נגד המדיניות, ומטילה ספק במידתיות צו ההריסה במקרה זה. היא מדגישה את הנזק האגבי הפוטנציאלי, את חוסר המודעות של העותרת ואת העיכוב בהוצאת הצו.