ת"פ 49016-01-22

תקציר

נגד הנאשם, שוטר במקצועו, הוגש כתב אישום בגין אי אבטחה נאותה של נשקו, שנגנב ולאחר מכן נתפס על ידי השוטרים כשהוא טעון ובידיו של עבריין. ההגנה טענה כי יש לדחות את כתב האישום על סמך שלוש טענות עיקריות: חוסר סמכות, העמדה לדין בניגוד להנחיות הפרקליטות ואכיפה בררנית. השופט בחן ביסודיות כל טענה. באשר לטענה הראשונה ציין השופט כי הרשות החוקרת של היחידה לחקירות שוטרים (מח"ש) הייתה כדין, שכן הנאשם נחשד בעבירות חמורות יותר. עוד קבע השופט כי החלטת התביעה להגיש את כתב האישום הייתה סבירה ועלתה בקנה אחד עם הנחיות הפרקליטות, שקבעו אמות מידה להחלטה אם לפתוח בהליכים פליליים או משמעתיים במקרים של הזנחת כלי ירייה. בעוד שהנחיית הפרקליטות הציעה כי במקרה זה יהיה מקום לנקוט צעדים משמעתיים, הדגישה השופטת כי לתביעה שיקול דעת בהחלטות מסוג זה ובחירתה אינה בלתי סבירה. הטיעון המשכנע ביותר היה אכיפה בררנית. ההגנה הראתה כי במקרים דומים, רוב העבריינים עמדו בפני הליכים משמעתיים ולא פליליים. השופט הסכים כי הנתונים האמפיריים תומכים בטענת הנתבע לאכיפה בררנית. עם זאת, הדבר לא זיכה את הנאשם, והשופט קבע כי יש לבטל את כתב האישום ולהעביר את התיק להליך משמעתי, כפי שביקשה ההגנה. בסיכומו של דבר, קיבלה השופטת את הבקשה למחיקת כתב האישום, והורתה על העברת התיק לבית הדין המשמעתי, תוך הבטחת תוצאות ראויות לנאשם תוך שמירה על שוויון בפני החוק.