ס"ע 47654-11-21

תקציר

התיק סובב סביב חמישה תובעים שטענו כי קיימו יחסי עבודה עם הנתבעת, חברת בנייה, וביקשו שכר שלא שולם. התובעים, תושבי באוינה נוג'ידאת, עבדו בפרויקט בנייה בבית שאן בפיקוחו של נציג הנתבעת, מר שמס. השופט פסק לטובת התובעים ואישר את קיומם של יחסי עבודה בין התובעים לבין הנתבעת. נמצא כי למר שמס מעורבות משמעותית בניהול ובהדרכה של התובעים, דבר המעיד על כפיפותם אליו ואל ארגון הנתבעת. יתר על כן, השופט לא השתכנע מטענת הנתבע כי למר מוסא, תובע מרכזי, יש עסק עצמאי לבנייה, וציין כי הוא אינו יכול להוציא חשבוניות, אינו מחזיק בציוד ואין לו שליטה על סידורי העבודה או הפיצויים. השופט גם ראה במר מוסא "צינור" להעברת תשלומים מהנתבעת לתובעים, ובכך תמך עוד יותר ביחסי העבודה. באשר לשכר, קיבלה השופטת את טענות התובעים ומצאה את עדויותיהם אמינות ונתמכות בראיות. השכר היומי למטפסים נקבע על 500 שקלים, ולעוזרי מטפסים 400 שקלים. כל תביעת שכר של תובע חושבה על בסיס שיעורים אלה, כך שתובע 1, תובע 2 ותובע 3 קיבלו כל אחד 3,000 ₪, תובע 4 קיבל 10,500 ₪ ותובע 5 קיבל 2,000 ₪. עם זאת, השופטת דחתה את תביעת התובעים להחזר הוצאות נסיעה, שכן הם לא הביאו ראיות מספיקות להוצאות הנסיעה או למרחק הנסיעה. גם תביעת הנתבעת לפיצויים בסך 101,415 ₪ שנגרמו לכאורה על ידי התובעים נדחתה מחוסר הוכחות מספיקות. השופטת לא מצאה כל הרחבה של החזות בתצהירי התובעים וציינה כי זכויות ההגנה של הנתבע לא נפגעו. לסיכום, חויבה הנתבעת לשלם לתובעים את השכר המחושב, בהפרשי הצמדה וריבית החל מיום 1.9.2021 ועד לתשלום המלא. בנוסף, הנתבע חויב לשאת בהוצאות התובעים, בסך 5,500 ₪, בתוך 30 יום מיום קבלת פסק הדין. על פסק הדין ניתן לערער באותו בית משפט תוך 15 יום מיום קבלתו.