ת"א 8040-10-19

תקציר

התובע תבע לאכוף הסכם לרכישת 50% ממניות חברה שהייתה אמורה לבצע הסכמי בנייה לבניית בתים על מגרש בבעלות הנתבעים. לטענת התובע, הנתבעים גנבו את מניותיו והעבירו אותן לצד שלישי. הנתבעים טענו כי התובע עצמו נסוג מהסכם רכישת המניות לאחר שהבין כי לא יוכל לעמוד בתנאי הסכמי הבנייה, ולכן העביר את המניות לצד שלישי. בית המשפט קבע כי עדותו של התובע אינה אמינה, בעוד גרסת הנתבעים הייתה משכנעת. מהראיות עולה כי התובע לא ביצע פעולות כלשהן לקידום פרויקט הבנייה, ולהיפך, התנהג כאילו ויתר על העסקה. חוסר המעש המוחלט של התובעת, הן ביחס למניות והן ביחס לפרויקט, תמך בטענת הנתבעים כי התובעת ביטלה את ההסכם. עוד קבע בית המשפט כי התובעת לא הוכיחה כי הנתבעים ידעו על הסכם מכר המניות, ולהיפך, הוכח כי לא ידעו עליו. בנוסף, קבע בית המשפט כי המערכת החוזית בין הצדדים הייתה פגומה וסבוכה משפטית, דבר המצביע על חוסר תום לב. הסכם מכר המניות היה חלק בלתי נפרד מהסכמי הבנייה, והתחייבות התובעת להסכמי הבנייה הייתה תנאי להסכם מכירת המניות. התובעת, שלא היה לה ניסיון רלוונטי, לא בחנה ברצינות את מצב הפרויקט טרם חתימת ההסכם, ולא פעלה לקידום הבנייה גם לאחר חתימתה. בית המשפט קיבל את טענת הנתבעים כי התובעת הפרה את ההסכם ואינה זכאית לאכיפתו. התביעה נדחתה, והתובע חויב לשלם לנתבעים הוצאות בסך של 12,000 ₪, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית.