סע"ש 18172-06-17

תקציר

פסק דין זה דן בשתי טענות לשכר שלא שולם וזכויות הגנה של שני תובעים שעבדו אצל הנתבעת. התובע הראשון, עאדל, טען כי עבד אצל הנתבעת במשך 29 שנים ולא קיבל שכר הולם עבור עבודתו. הוא תבע פיצויי פיטורים, הפרשות לקרן פנסיה, דמי חגים, הפרשות לקרן השתלמות, דמי הבראה ופיצויים בגין אי מתן הודעה מוקדמת על תנאי העבודה. בתוך כך, התובע השני, ורד, בנו של עאדל, טען כי עבד אצל הנתבעת, סבו, במשך 38 חודשים ולא קיבל שכר כלל בתקופה זו. הוא תבע פיצויי פיטורים, דמי הבראה, שכר עבודה, פדיון חופשה שנתית, הפרשות לקרן השתלמות, דמי חגים ופיצוי לדוגמה בגין אי הודעה לעובד. בית הדין בחן את נסיבות העסקתם של שני התובעים, לרבות תקופות העסקתם, היקף עבודתם ואופי עיסוקם, שכן היו סתירות בגרסאותיהם. לגבי עאדל קבע בית המשפט כי הוא שכיר ולא שותף, ולכן פסק לו 9,240 שקל בגין אי הפרשות לקרן השתלמות, 6,424 שקל בגין דמי הבראה, 9,400 שקל בגין פדיון חופשה ו-5,000 שקל פיצוי לדוגמה בגין הפרת חוק הגנת השכר. בית המשפט גם הורה לנאשם לשחרר את כל הכספים שנצברו לעאדל בשתי חברות ביטוח. באשר לוורד, בית הדין קבע כי הוא התפטר מעבודתו ולא פוטר, ולכן אינו זכאי לפיצויי פיטורים. בית המשפט פסק לו 2,627 שקל דמי הבראה, 3,761 שקל לפדיון חופשה, 844 שקל בגין אי הפרשות לקרן השתלמות ו-2,000 שקל פיצוי לדוגמה. בית הדין לא קיבל את מרבית טענות התובעים, בעיקר בנוגע לעבודה בשעות נוספות ותשלום במזומן, בשל היעדר ראיות מהימנות. שני הצדדים חויבו לשאת בהוצאותיהם, וזכותם לערער על ההחלטה בבית הדין הארצי בתוך 30 יום.