פש"ר 8264/08

תקציר

בית המשפט החליט לדחות את בקשת הנושה להאריך את המועד להגשת ערעור על החלטת הנאמן לדחות את תביעת החוב של הנושה. הנושה החמיץ את המועד האחרון לערעור על ההחלטה, והגיש בקשה להארכה למעלה משש שנים לאחר מכן. בית המשפט מצא כי טענת הנושה כי לא היה מודע להחלטה עד שנת 2016 אינה מדויקת – עורך דינו של הנושה דאז קיבל את ההחלטה זמן קצר לאחר קבלתה בשנת 2010. יתר על כן, הנושה לא סיפק כל הסבר סביר לעיכוב, בחר שלא לזמן עדים רלוונטיים להעיד, ומסר מידע לא מדויק לבית המשפט. עוד קבע בית המשפט כי הנאמן ניהל עסקים שהסתמכו על חוסר המעש של הנושה, דבר המצדיק עוד יותר את דחיית ההארכה. בנוסף, קבע בית המשפט כי תביעת החוב הוגשה מאוחר מדי. לנושה נודע על צו הכינוס בשנת 2009, אך הוא לא הגיש את התביעה עד כעבור שנה וחצי, ולא סיפק כל הצדקה לעיכוב. בהתחשב בכך שהנושה ישן על זכויותיו, ונוכח השיהוי הבלתי מתקבל על הדעת הן בהגשת תביעת החוב והן בערעור על דחיית התביעה, קבע בית המשפט כי אין באפשרותו לקבל את בקשת הנושה להארכה. לפיכך החליטה השופטת כי יש לדחות את בקשת ההארכה, ומאחר שהבקשה להארכה נכשלה, אין צורך לדון בערעור. כל צד יישא בעלויות שלו.