ת"א 14418/01

תקציר

המחלוקת היא על נכס משותף שהבעלות בו מתחלקת, בין היתר, בין היתר בין התובע לנתבע. התובעת תבעה את הנתבעת בגין בניית דירת מגורים על הקרקע המשותפת ללא הסכמתה. הנתבע טען כי התובע החזיק רק ב-1/10 מהקרקע ולכן לא צריכה להיות לו אמירה, אך השופט קבע כי אחוז הבעלות אינו גורם מכריע במקרה זה. השופטת בחנה את המסמכים שהציגו שני הצדדים אשר טענו כי הם מייצגים את הסכמת התובע או הכחשת הבנייה. השופטת קבעה כי המסמכים אינם חד משמעיים וכי התובעת לא נתנה את הסכמתה לבנייה. עם זאת, בהיעדר תקדים וסמכות עניינית, דחתה השופטת את הבקשה להריסת המבנה. באשר לפיצוי כספי, השופט מצא כי הערכת השמאי של התובעת גבוהה יתר על המידה ותחת זאת אימץ את הערכת הנתבע אשר העריכה את שווי חלקו של התובע בקרקע ב-19,500 דולר. לפיכך קבעה השופטת כי על הנתבעת לפצות את התובע בסכום זה בצירוף הפרשי הצמדה וריבית ממועד הגשת התביעה. בנוסף, חויב הנתבע לשלם לתובע הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין, בסך 7,500 ₪ כולל מע"מ.