ע"פ 107/74

תקציר

הכרעת הדין מתייחסת לערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה שהרשיע את המערער במעשה מגונה בכוח, תקיפה ועבירה לפי פקודת התעבורה של שימוש ברכב לביצוע עבירה על המוסר. המערער הורשע על סמך עדותו של המתלונן, שנגבתה בהיעדרו ושל סניגורו. ההיעדרות אירעה בשל היעדר הודעה מתאימה. בית המשפט העליון קבע כי גביית עדותה של המתלוננת נפלה פגם פרוצדורלי, שכן היא שללה מהמערער את זכותו הבסיסית לחקור בחקירה נגדית את עד התביעה. בית המשפט קבע כי בעוד שמקרים דחופים עשויים לדרוש אמצעי הודעה לא שגרתיים, עדיין יש לתת לנאשם ולבאי כוחם מספיק זמן להיערך. במקרה זה, לבית המשפט היה די זמן להבטיח את נוכחות ההגנה, אך לא עשה כן. הודגשה חשיבותה של החקירה הנגדית כערובה יסודית למשפט הוגן, ופסקי דין קודמים הדגישו את ההשלכות של שלילת זכות זו. מאחר שעדותה של המתלוננת הייתה הראיה העיקרית נגד המערער, וגביתה לא עמדה בדרישות החוק, היא נדחתה כפסולה ובלתי קבילה. יתר על כן, ללא עדות זו, לא היו די ראיות כדי לתמוך בהרשעה. זיהוי המערער וראיות נסיבתיות אחרות נחשבו בלתי מספיקות. בית המשפט הדגיש את הצורך בהגינות פרוצדורלית ואת ההשפעה הפוטנציאלית על מקרים עתידיים, שהובילו להחלטה לקבל את הערעור ולזכות את המערער.