עת"מ 28022-12-17

תקציר

פסק הדין דן בסמכויותיה של ועדת ערר ביחס להחלטת ועדה מקומית שלא להאריך את המועד להגשת התנגדות לתכנית לפי סעיף 102 לחוק הת"ב. בית המשפט קובע כי לוועדת הערר סמכות להיכנס לנעליה של הוועדה המקומית ולקבל החלטה עצמאית לגופו של עניין. היא גם מפרשת את סעיף 102 כמחייב את מוסדות התכנון לקבוע את המועד האחרון להגשת התנגדויות מראש ובמקביל לפרסום, וכי הארכת מועד זה תינתן רק במקרים חריגים לאחר שקלול מכלול הנסיבות. עוד קובע בית המשפט כי למוסד התכנון שיקול דעת לשקול את נימוקי ההתנגדות ואת השיהוי בהגשתה, יחד עם גורמים רלוונטיים נוספים, בבואו להחליט בבקשה להארכה. במקרה ספציפי זה, בית המשפט אינו מוצא פגם בהחלטת ועדת הערר לדחות את בקשת העותרים להארכה, ודוחה את העתירה. בנוסף, חויבו העותרים לשלם הוצאות בסך 10,000 ₪ לכל אחד מחמשת המשיבים.