ת"א 5072/03

תקציר

התובעת, חברת נדל"ן, חתמה על הסכמי פיתוח עם הנתבעים: מינהל מקרקעי ישראל וחברה שביצעה מטעמה עבודות תכנון ופיתוח. לטענת התובעת, מינהל מקרקעי ישראל ניצל את מצוקת הזמן שנגרמה בעקבות פסיקת בג"ץ, ואילץ אותו לשלם הוצאות פיתוח מופרזות ובלתי סבירות. לפיכך דרשה התובעת לבטל את הסעיפים הרלוונטיים בחוזה ולהשיב את הסכומים שנגבו ביתר. הנתבעים טענו כי הוצאות הפיתוח היו סבירות, וכי התובעת חתמה על ההסכמים מרצונה, לאחר משא ומתן שהביא לשינוי לטובתה. בית המשפט קבע כי התובעת לא הצליחה להוכיח את העילה לביטול הכפייה והעושק. הראיות הראו כי לתובעת היו חלופות מעשיות אחרות, כגון קבלת פיצוי כספי במקום פיצוי קרקע, וכי היא חתמה על ההסכמים לאחר ביצוע חישובים עסקיים, למרות שהייתה מודעת לעלויות הפיתוח הגבוהות. טענת התובעת כי היא מצויה במלכודת כלכלית נדחתה, שכן התובעת נטלה מרצון את הסיכון להיכנס לעסקה מורכבת וארוכת טווח, ומגבלת הזמן טרם חתימת החוזה לא נבעה מהנתבעים אלא מפסיקת בג"ץ. זאת ועוד, בית המשפט קבע כי התנהלות הנתבעים אינה מהווה ניצול, שכן הם סברו באמת ובתמים כי עלויות הפיתוח נכונות. בית המשפט הדגיש את הצורך לכבד את חופש החוזים ואת המו"מ שקדם לחתימה, וקבע כי מערכת המשפט אינה "סיבוב שני" של משא ומתן על חוזים. לפיכך נדחו טענות התובעת, והיא חויבה לשלם לנתבעים 200,000 ₪ הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין.