בג"צ 89/83

תקציר

העתירה קוראת תיגר על הגדרת המונח "ניצול" בהחלטת הפרישה לנושאי משרה ברשויות השלטון (שופטים ושארים) המדירה בני זוג ידועים בציבור, בניגוד לחוק שירות המדינה (גמלאות), דבר המוביל לאפליה לכאורה. דעת הרוב, שנכתבה על ידי השופט גולדברג ואליה הצטרף השופט בך, קובעת כי ההחלטה אמנם מפלה לרעה את העותר, אך אין בה הפליה פסולה. בית המשפט מסרב להתערב בשיקול דעתה החקיקתי של ועדת הכספים של הכנסת, שקיבלה את ההחלטה, למרות שמצא אותה בלתי סבירה. השופט גולדברג מדגיש את הפרדת הרשויות ואת תפקידו המצומצם של בית המשפט בבחינת חקיקת משנה. אין מדובר במקרה נדיר וקיצוני המצדיק התערבות שיפוטית, שכן ההחלטה מבוססת על בסיס ציבורי או חברתי סביר – הצורך של פקידי השלטון לדבוק בנורמות חברתיות נוקשות. השופט באך, אף שהוא מסכים עם פסק הדין, מגדיר את ההפליה כמלאכותית ובלתי סבירה, אך בסופו של דבר מגיע למסקנה כי אל לו לבית המשפט להנחות את המחוקק כיצד להפעיל את סמכותו. בחוות דעת חולקת טוענת המשנה לנשיאה בן-פורת כי ההחלטה מהווה הפליה בלתי מוצדקת ועל בית המשפט ליתן צו החלטי, שכן מדובר בסוגיה משפטית – תוך פירוש המונח "ניצול". לדבריה, לבית המשפט יש סמכות לבחון את חקיקת המשנה ועליו להורות לוועדת הכספים לכלול בהגדרה ידועים בציבור. בן-פורת מדגישה כי השיקול המוסרי אינו רלוונטי, וההבחנה בין עובדי מדינה לפקידי ממשלה היא מלאכותית. לדבריה, אל לו לבית המשפט להירתע מלהתערב במקרה זה, שכן מדובר בשאלה משפטית בעלת השלכות על אדם ספציפי, ושיקולי מדיניות אינם גוברים על הצורך לתקן את העיוות.