ע"ע 1415/04

תקציר

בית הדין לערעורים בחן את התיק ואישר את החלטת בית הדין האזורי, תוך שהוא דוחה את הערעור על סמך תקנה 108(ב) לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), התשנ"א-1991. ליבת תלונתו של המערער התמקדה בפיטוריו ובזכאותו לפיצויי פיטורים. בית הדין האזורי קבע כי המערער לא פוטר אלא בחר לסיים את העסקתו, וציין כי היה מודע לסמכותו המוגבלת של נציג החברה וכי עד מהרה ניהל חברה מתחרה, תוך הפגנת יכולותיו. המערער לא הפגין נכונות לקחת על עצמו תפקידים אחרים בחברה, ולכן נתפס כמי שהתפטר ולא פוטר. בית הדין גם לא מצא ראיות להרעה בתנאי העבודה של המערערת שיש בה כדי להצדיק התפטרות בפיצויי פיטורים לפי חוק פיצויי פיטורים, סעיף 11(א). באשר לתביעות לפדיון חופשה שנתית, פסק בית הדין כנגד המערערת, בנימוק של היעדר הוכחות מספיקות ופתרון תביעות יום חופשה לאחר סיום החופשה. בסוגיית דמי ההבראה, הראיות הראו כי המערער שולם במלואו, דבר התומך שוב בהחלטת בית הדין האזורי. אשר לכתב הערבות, בית המשפט לא מצא סמכות לפסוק שכן המערער לא סיפק הוכחות ממשיות, דבר המצביע על כך שהמסמך אינו קשור להעסקתו בשל מעמדו כבעל מניות בחברה. עם זאת, בית המשפט פסק לטובת המערער בעניין שחרור כספים מקופת גמל, וזיכה אותו הן במניות העובד והן במניות המעביד, נקודה שתרמה לכך שהערעור התקבל באופן חלקי. לא הוטלו הוצאות נוספות, שכן הוצאות קודמות נפסקו על ידי בית הדין האזורי. ההחלטה התקבלה סופית ביום 10.1.2005, ללא נוכחות הצדדים.