ע"ז 25736-04-16

תקציר

פסק הדין דן בתוקפה של צוואה והאם יש לבצעה. השופט מסכם את העקרונות המשפטיים הנוגעים לכיבוד צוואות וביצוען, תוך הדגשת חשיבות ההיצמדות לרצונו של המנוח. הם גם מדגישים את חזקת הכשירות של המצווה ואת נטל ההוכחה הנדרש כדי לערער על תוקפה של צוואה. המחלוקת העיקרית נסובה סביב אותנטיות חתימת המנוח על הצוואה, כאשר השופט מייחס משקל מועט לחוות דעתו של הגרפולוג המומחה ומוצא בעיות באמינותו של אחד מעדי הצוואה. כמו כן, השופטת מציינת את חוסר הסבירות כי למנוח יהיו שתי צוואות ערוכות ללא ידיעת ילדיו ואת הסבירות למעורבותו והשפעתו הבלתי הוגנת של התובע בעריכתן. בנוסף, מפנה השופט לפסקי דין קודמים בעניין צוואת המנוח, בהם נקבע כי הצוואה לא נערכה כדין. כתוצאה מכך, השופט פוסק כי לא ניתן לתת תוקף לצוואה ולבצעה, ובמקום זאת מרחיב את צו הירושה הקודם כך שיקיף את כל עזבונו של המנוח. השופט גם מחליט שלא לפסוק הוצאות נוספות למי מהצדדים, נוכח ההליכים הקודמים וחוסר המשמעות המעשית המוסכמת ביניהם. פסק הדין מסתיים בכך שהוא מאפשר את פרסום פסק הדין ללא פרטים מזהים וקושר אותו לכל ההליכים הרלוונטיים, ובכך בסופו של דבר נסגר התיק.