ת"א 34841-05-19

תקציר

פסק דין זה דן בתביעה כספית שהגישו נותני שירותים שונים נגד שלושה נתבעים המעורבים בהפקת פסטיבל מוזיקה. התובעים טענו כי הנתבעים לא שילמו עבור השירותים שסיפקו לפסטיבל ותבעו פיצוי בגין האגרות שלא שולמו ונזקים לא ממוניים נוספים. הנתבעת הראשונה, נרנג'ה, הייתה חברת ההפקות האחראית על הפסטיבל, הנתבעת השנייה, ערן אריאלי, הייתה בעלת המניות בנארנג'ה, והנאשמת השלישית, אוונטים, הייתה חברת אירועים והפקות שמכרה כרטיסים לפסטיבל. פסק הדין בוחן את תפקידם של שלושת הנתבעים בהפקת הפסטיבל וקובע כי נרנג'ה וערן היו האחראים העיקריים להפקת האירוע ולניהול פעילותו, לרבות שכירת שירותיהם של התובעים. עוד נמצא כי אוונטים שימש כמשרד כרטיסים וסיפק תמיכה כספית נוספת לנארנאג'ה וערן. בעוד שאוונטים סייעה בהעברות כספים וסיפקה אשראי, היא לא הייתה המפיקה הראשית של הפסטיבל. המחלוקת המרכזית התמקדה בהתבטאויותיו של עמי פיינשטיין, מנכ"ל אוונטים, בנוגע לתשלום שכר הטרחה של התובעים. בית המשפט מצא כי עמי התחייב בפני התובעים והבטיח להם כי שכרם ישולם, והציג את אוונטים כגיבוי כלכלי של הפסטיבל. התחייבויות אלה נעשו כדי להרגיע את התובעים, שחששו מסיכוני תשלום עקב ביטול השתתפותו של אמן בולט. מבחינה משפטית, בית המשפט ניתח את המקרה תחת עוולת מצג שווא רשלני. נפסק כי אוואנטים ועמי אחראים למצג שווא רשלני של המצב הכלכלי ותפקידם בפסטיבל. פסק הדין פירט את יסודות העוולה ומצא כי חלק מהתובעים הסתמכו באופן סביר על מצגי עמי, מה שהוביל אותם לספק שירותים ללא הבטחת ערבויות תשלום חלופיות. עם זאת, בית המשפט מצא גם פגם תורם מצד התובעים, שכן הם לא חקרו לעומק את ההסדרים הכספיים למרות התנהלותם מול חברה אנונימית. כך, נזקי התובעים הופחתו ב-30% בשל אשמתם התורמת. פסק הדין דן בהוכחת הנזק וקבע כי אמנם התובעים לא הוכיחו די הצורך את הפסדיהם הכספיים, אך הם זכאים לפיצויים לא ממוניים בשל עוגמת הנפש שנגרמה להם עקב אי התשלום והפרת האמון בענף. נזקים אלה הוערכו ב-10,500 שקל, 14,000, 7,000 ו-17,500 שקל לכל תובע. בנוסף, בית המשפט הורה לאבנטים לשלם לכל תובע 25 אלף שקל הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין. תביעתם של שבעה תובעים נדחתה, ובית המשפט החליט שלא לחייב אותם בהוצאות משפט, בהתחשב בנסיבות ובדינמיקת הכוחות בתיק.