עב"ל 13405-03-11

תקציר

בית המשפט החליט לדחות את הערעור בשל היעדר ראיות המבססות קשר סיבתי בין אוטמו של המערער לבין אירוע חריג שהתרחש בעבודה. המערער טען כי המוסד לביטוח לאומי הסכים לשקול מחדש את התשתית העובדתית שנקבעה על ידי בית הדין האזורי כאשר הפנה שאלת הבהרה למומחה הרפואי. עם זאת, השופטים מצאו כי מטרת ההפניה הייתה רק להביא תשומת לב לפרטים מסוימים. מהראיות והעדויות שהוצגו עולה כי תסמיני המערער, לרבות כאבי בטן ושלשולים, החלו ביום 29.4.2008 ולא קודם לכן. עדותו של המערער עצמו אישרה ציר זמן זה. כמו כן, חוות הדעת של המומחה הרפואי תמכה במסקנה כי האוטם התרחש 36 שעות לפני האשפוז, מה שמתיישב עם הממצא כי התסמינים החלו ב-29 באפריל. חוות דעתו המפורטת של המומחה הרפואי לקחה בחשבון גם גורמים שונים, לרבות הזמן שחלף בין האירוע החריג לבין האוטם, מצבו הרפואי של המערער וקיומם של גורמי סיכון. הם הגיעו למסקנה כי ההסתברות שהאוטם יתרחש באופן אקראי גבוהה משמעותית מהסבירות שהוא ינבע מאירוע העבודה. לדברי המומחה, המערער לא הצליח להוכיח מעבר לספק סביר כי קיים קשר סיבתי בין האירוע לבין אוטמו. השופטים הסכימו עם הערכה זו והדגישו כי כלל הספק, אותו הפעיל המערער, אינו ישים במקרה זה. משכך, נדחה הערעור ללא צו להוצאות, והקביעה המקורית כי תסמיני המערערת החלו ביום 29.4.04 התקבלה.