ע"א 39478-10-12

תקציר

פסק הדין מתייחס לסכסוך מקרקעין בין שוורץ לחברה בנוגע לדירה שרכשו מהם. שוורץ הגישה תביעה בטענה לריבוי ליקויים בדירה, לרבות חוסר מקום ביחס למה שהובטח. בית משפט קמא דחה את תביעתה של שוורץ לפיצויים בגין היעדר מקום, וקבע כי ראיותיהם אינן מספיקות. בית המשפט בחן עדויות מומחים ומסמכים הקשורים למידות הדירה, אך הגיע למסקנה כי שוורץ לא הוכיח את טענתם. שוורץ ערער על החלטה זו, והחברה השיבה בערעור נגדי, בטענה כי יש להגביל את הערעור לסוגיות שהועלו בערעור המקורי ולא להרחיב אותו לעניינים חדשים. עם זאת, השופט קיבל את הערעור שכנגד, וציין כי הוא עוסק באותה דירה ובאותה עסקה כמו הערעור העיקרי. לגופו של ערעור שכנגד אישר השופט את החלטת בית משפט קמא. הם הסכימו כי חסרות ראיות לגבי גודלה האמיתי של הדירה וכי השוואת השרטוטים והמידות היא משימה למומחים. מאחר שלא הוצגה חוות דעת מומחה כזו, נדחה הערעור שכנגד. בנוסף, הערעור העיקרי התקבל באופן חלקי, והביא להפחתה של 12,300 שקל מהסכום שגבתה החברה משורץ. זאת בהתייחס לליקויים הנוגעים לפתחי חלונות ועבודות גבס/צבע. החברה חויבה לשלם לשוורץ 52 אלף שקל, כולל הפרשי הצמדה וריבית, בגין ליקויי הבנייה. השופט גם קבע כי כל צד יישא בהוצאות המשפט שלו, וכל הפיקדונות יוחזרו.