דנ"א 5698/11

תקציר

בית המשפט קבע כי אין להמשיך בתביעה האזרחית של מוסטפא דיראני נגד מדינת ישראל כל עוד הוא נחשב לאויב פעיל, מעורב בטרור נגד ישראל, בעודו שוהה בלבנון, מדינת אויב. ההחלטה הושפעה מהכלל העתיק של המשפט המקובל, שנקלט במשפט הישראלי, שאינו מאפשר לחקור טענת נתין אויב בעת מלחמה. בפסק הדין הודגש כי תביעתו של דיראני, שהוגשה בעת שהיה במשמורת ישראלית, לא צריכה להימשך לאחר שחרורו ולשוב לפעילות נגד ישראל. בית המשפט איזן בין זכות הגישה לערכאות לבין הצורך למנוע סיוע לאויב. נפסק כי זכויות מסוימות נשללות כאשר אדם חוזר להיות אויב פעיל. פסק הדין הוכרע ברוב דעות, כאשר הדעה החולקת טענה להמשך התביעה המבוססת על עקרונות ההליך ההוגן וחובות זכויות האדם הבינלאומיות. עם זאת, בית המשפט הגיע למסקנה כי הגנה על המדינה מפני התדיינות משפטית מצד אויבים פעילים היא מוצדקת ועולה בקנה אחד עם הערכים והסטנדרטים המשפטיים הישראליים. דעת הרוב הושפעה גם מפרקטיקות של משפט משווה, בעיקר במדינות המשפט המקובל, בנוגע להתדיינות משפטית של אויבים במהלך סכסוך.