ע"פ 174/71

תקציר

פסק הדין הנדון מתייחס לתאונת דרכים שהתרחשה בשנת 1968, בה נהרגו שני נוסעים ונפצעו ארבעה נוספים במונית בה נהג המערער. המערער הורשע בבית משפט השלום בגרימת מוות ברשלנות ובעבירות תעבורה נוספות ונגזרו עליו קנס או מאסר, וכן פסילה מלהחזיק רישיון נהיגה. המערער ערער לבית המשפט המחוזי, אשר דחה את הערעור אך הפחית את הקנס. לאחר מכן ערער המערער לבית המשפט העליון, ששקל אף הוא את חומרת העונש שהוטל. בית המשפט העליון פסק לטובת המערער ומצא אותו לא אשם באישומים נגדו. בית המשפט קבע כי מעשיו של המערער אינם מהווים רשלנות, כפי שקבעו שתי הערכאות. לדברי בית המשפט העליון, מהירותו של המערער לא הייתה מופרזת בהתחשב בנסיבות העניין ואין כל ראיה לכך שלא שם לב לדרך שלפניו. בית המשפט הדגיש כי חובת הזהירות אינה מחייבת נהגים לצפות התנהגות חריגה ורשלנית באופן חמור מצד משתמשי דרך אחרים, כגון משאית שחונה שלא כדין על הכביש ללא אורות או תמרורי אזהרה. זאת ועוד, החלטת המערער לעקוף את המשאית משמאל בנסיבות הנתונות לא הצביעה על חוסר תשומת לב או זהירות סבירה. השופטים הסכימו כי יש לבטל את ההרשעה ולזכות את המערער, ובכך לבטל את גזר הדין ולשחררו.