רע"א 22529-01-12

תקציר

בית המשפט החליט כי תביעת המבקש נגד המשיבים משוללת כל יסוד. המבקש טען כי הכספים שהופקדו על ידי המשיבים בקופת בית המשפט צריכים לשאת ריבית כפיצוי למבקש, בשל טובתם הנטענת של המשיבים מהחזקת הכספים. השופט מצדד במשיבים וקובע כי מאחר שהכספים הופקדו מכוח צו בית משפט, והמבקש בחר שלא למשוך אותם, לא ניתן לראות במשיבים כמי שנהנו מהחזקתם, ולפיכך לא ניתן לחייבם בריבית. כמו כן, השופט קובע כי עיכוב ביצוע פסק הדין, עד להגשת ערעור, דוחה את מועד התשלום שנקבע בפסק הדין, ועל כן המשיבים אינם אחראים לתשלום ריבית פיגורים בתקופה זו. השופט מגיע למסקנה כי החלטתו של בית משפט קמא הייתה צודקת, וטענות המבקש – לרבות תביעתו בדבר הוצאות – אינן צלחות, שכן המבקש לא העלה טעויות משפטיות מהותיות או פגמים מהותיים בשיקול הדעת המצדיקים התערבות נוספת. לפיכך בקשת הערעור נדחית.