ע"א 248/86

תקציר

בית המשפט העליון בחן מקרה מורכב של אחריותן של שתי חברות ביטוח בנוגע לשתי תאונות דרכים רצופות שגרמו למותו של המערער, שנפצע קשה בתאונה הראשונה. הסוגיה המרכזית הייתה הקביעה מי המבטחת אחראית לאובדן כושר ההשתכרות של המערערת בתקופה שבין שתי התאונות. התאונה הראשונה הותירה את המערער עם 28% נכות, והתאונה השנייה הסתיימה במותו. בית המשפט המחוזי קבע כי כל מבטחת אחראית רק לנזקים שנגרמו במישרין כתוצאה מהתאונה שביטחה. בית המשפט העליון אישר כי יש לפצות את המערערת בגין כל הנזקים הנובעים משני האירועים גם יחד, תוך שהוא מאמץ את העיקרון לפיו אף צד חייב לא צריך לברוח מאחריות בשל עוולות חופפות. עוד הבהיר בית המשפט, כי אחריותה של מבטחת התאונה הראשונה לנזקים עתידיים פסקה עם מותו של המערער; עם זאת, מאחר שלמערערת הייתה תביעת כושר השתכרות מופחת כנגד המזיק הראשון, על המבטחת השנייה לפצות את העיזבון בגין תביעה אבודה זו. בנוסף, בית המשפט העליון הרחיב את נושא ניכוי קצבת השאירים והכיר בפסקי דין מעודכנים המאפשרים כפל קצבאות שארים. פסק הדין דרש חישוב מחדש של ההשתכרות הצפויה של המערערת תוך התאמות למשכי התמיכה לתלויים, תוך התייחסות למורכבויות לגבי העיזבון ולנזקים לא ממוניים. החלטה מקיפה זו הדגישה את ההגינות בין הצדדים החייבים וביקשה למזער פרצות שעלולות לפגוע באופן בלתי הוגן בקורבנות או ביורשיהם.