עב"ל 28951-10-11

תקציר

בית המשפט בחן את הערעור בנוגע לטענות הקשורות לדליות וסוכרת והגיע למסקנה כי יש לדחות את הערעור. באשר לטענת דליות, המערער לא הביא הוכחה מספקת לתנאי העבודה שגרמו למצבו, ובפרט חסר לו מידע מפורט על היקף העמידה וההליכה הכרוכים בעבודתו. מסקנותיו העובדתיות והמשפטיות של בית הדין היו מבוססות היטב, וביטלו את הצורך במעורבות נוספת של מומחים רפואיים. באשר לטענת הסוכרת, המיוחסת ללחץ נפשי מאיומים מצד אדם המכונה "עבריין", לא מצא בית המשפט ראיות מספיקות לאירוע ספציפי שקדם להתפרצות הסוכרת. הימנעותו של המערער מלהציג ראיות מהימנות מאותה עת הביאה לפיטוריו. עדויות העדים לא ביססו טענות על אירוע מסוים בשנת 1990, ובית המשפט אישר את החלטת בית המשפט המחוזי בשל חלוף הזמן המשמעותי והיעדר ראיות משמעותיות. בנוסף, בית המשפט סירב לבחון האם מתיחות מתמשכת יכולה להוות אירוע חריג, שכן המערער לא הציג בבית המשפט טענת מיקרוטראומה. לפיכך, הערעור נדחה ללא צו להוצאות. פסק הדין ניתן ב-27 במאי 2013 על ידי הנשיאה נילי ארד והרכב שופטים ונציגים, ונמסר בהיעדרם של הצדדים.