עת"א 39351-10-21

תקציר

השאלה המרכזית סביב פסק דין זה נוגעת ליחס שבין שני סעיפי החוק הרלוונטי - 20 ו-22 - ואיזה מהם חל על עניינו של העותר. הוועדה האחראית על תיק זה לא התייחסה לסוגיה זו, ולכן הן העותר והן המשיב הסכימו כי יש להחזיר היבט זה של הדיון לוועדה לדיון נוסף. נקודת מחלוקת נוספת נסובה סביב פרשנותו של הסדר טיעון והאם הוא כולל הסכמה בדבר החרמת רישיונו של העותר. החלטת הוועדה בעניין זה, לדחות את העתירה, לא מצאה לנכון להתערב בה. הרכב השופטים הסכים עם הערכת הוועדה כי העותר לא הצליח להוכיח כי הושגה הסכמה עם התביעה בדבר החרמת רישיונו. זאת ועוד, חיזק ההרכב את הרעיון כי הסדרי טיעון, מטבעם, אינם מתחשבים בשיקול הדעת של הרשויות המינהליות, כפי שצוין בפסיקה קודמת. בסופו של דבר, פסק הדין קיבל חלקית את העתירה, במובן זה שהתיק הוחזר לוועדה לדיון נוסף בסוגיה הבלתי מוגדרת, בהסכמת באי כוח הצדדים. לשני הצדדים תהיה הזדמנות להגיש טיעונים נוספים בכתב, אם יידרש על ידי הוועדה. פסק הדין ניתן שלא בנוכחות הצדדים ואין לפרשו כמצביע על דעה כלשהי בסוגיה הבלתי מוגדרת.