ק"ג 14604-06-20

תקציר

פסק דין זה דן בשאלה האם יש להכיר בתובע, רוזמרי אוליאל, כידועה בציבור של המנוח ובכך להיות זכאית לקצבת שאירים מקרן הפנסיה. על מנת להיות מוכרת כאלמנתו של המנוח, על התובעת לעבור שתי משוכות: הראשונה, הכרה כידועה בציבור של המנוח, והשנייה, הוכחת מגורים משותפים במשך שנתיים רצופות לפחות עד יום פטירתו. בית המשפט מכיר בכך שאכן התקיימו יחסים קרובים ובילוי משותף בין התובע לבין המנוח. עם זאת, התובעת לא הצליחה להביא ראיות מספיקות לתמיכה בטענותיה בדבר ניהול משק בית משותף ושיתוף פעולה כלכלי עם המנוח. היא לא הציגה מסמכים או עדים כלשהם המוכיחים כי הם חיו כבני זוג או ניהלו את כספיהם במשותף. יתר על כן, התובע והמנוח לא חיו יחד, דבר השקול על פי הפסיקה כנגד החובה לשלם קצבת שאירים, מה גם שהתובע לא טען לאילוצים כלשהם שמנעו מהם לחיות תחת אותה קורת גג. היעדר שמו של התובע בצוואתו של המנוח והעובדה שלכל אחד מהם היו חשבונות בנק נפרדים תומכים אף הם במסקנה כי לא התכוונו להיות בקשר זוגי מחייב. לפיכך, בית המשפט מחליט לדחות את התביעה ולקבוע כי התובע אינו זכאי לקצבת שאירים מקרן הפנסיה. פסק דין זה מדגיש את החשיבות של הצגת ראיות משכנעות במקרים כאלה, ולאור המצב הנוכחי בפסיקה, התביעה נדחית ללא צו להוצאות.