ע"ע 55979-03-21

תקציר

פסק הדין מתייחס לסכסוך בין שני אחים, שעבדו יחד בחברה בבעלות אביהם, על הלוואות, תשלומי מס והחזר הוצאות. האחים חתמו בשנת 2013 על הסכם הלוואה, בו נקבעה ריבית חודשית של 1%, שלטענת המערערת (הלווה) לא הייתה אמורה להיות משולמת. בית המשפט פסק לטובת המשיב (המלווה), והורה למערערת לשלם את הריבית כפי שהוסכם, בסך 606,687 ₪ בתוספת ריבית, הצמדה ומע"מ, שכן המערערת לא סיפקה הצדקה משפטית לפטור אותו מתשלום זה. באשר לתשלומי המס בגין פיצויי הפיטורים המוגדלים של המערערת, קיבל בית המשפט את טענת המערערת כי מאחר שהמשיבה שילמה את מלוא הסכום ללא ניכוי מס, היא הסכימה למעשה לשלם את הסכום נטו, ועל כן המערערת אינה נדרשת להשיבה להם מס כלשהו. באשר להוצאות שהוציא המשיב בגין עסקיו של המערער, פסק בית המשפט לטובת המערערת, וביטל את החלטת הערכאה הנמוכה יותר לפצות את המשיב בגין חלק מהוצאות אלה, שכן לא הייתה כל התחייבות מצד המערערת לשלם בגינם, ודרישת התשלום באה שנים לאחר מעשה. עוד קבע בית המשפט כי החלטת בית הדין האזורי שלא להטיל הוצאות על מי מהצדדים הייתה סבירה וצריכה לעמוד. לפיכך, הערעור התקבל בחלקו, כאשר המשיב חייב להחזיר למערערת את ההוצאות הנזכרות לעיל בתוך 30 יום, לרבות הפרשי ריבית והצמדה.