ע"א 334/01

תקציר

במקרה מורכב של הליך מכרזי, החליט בית המשפט בסופו של דבר לאפשר ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי שביטל מכרז בשל פגמים לכאורה. הסוגיה המרכזית שנדונה הייתה האם השיהוי בהגשת תביעה בנוגע להליך המכרזי מהווה עילה לדחיית התביעה. השופטת ביניש והנשיאה ברק מצאו כי המשיבים הגישו את תביעתם למעלה משנה לאחר שנודע להם על המכרז ולא הצליחו להצדיק שיהוי זה, שהיה משמעותי נוכח דרישת המכרז להכרעה מהירה. הם ציינו, כי למרות שהמשיבים טענו לפגמים בהליך המכרזי, טענות אלה, לרבות האשמות בשחיתות, לא נתמכו כראוי בראיות. מבחינה היסטורית, פסיקות בתי המשפט הרחיבו את השאלה מי רשאי לערער על הליכי מכרז, והכירו במעמד גם למי שאינו משתתף ישיר אם האינטרס הציבורי דורש זאת. עם זאת, במקרה דנן, למשיבים היה חלק אישי בשל המגורים בנכס המדובר, ולפיכך חלקם עומדים. למרות זאת, בית המשפט קבע כי הפגמים הנטענים, ובראשם אי הכללת מידע מסוים מוועדת המכרזים, אינם מצדיקים את ביטול החלטתם, שכן מחדלים אלה אינם מהותיים דיים או פוגעים בטוהר ההליך. השופט ברק הדגיש את הריסון השיפוטי בהחלפת החלטות הוועדה בשיקול דעת שיפוטי אלא אם נפלו פגמים ברורים, וציין כי העובדות שהושמטו לא היו משנות את התוצאה נוכח העניין הנמוך במכרזים קודמים. בסופו של דבר, צידד בית המשפט בעמדת המדינה, ואישר את החלטת הוועדה בשל היעדר ראיות ממשיות לשחיתות או לחוסר הגינות פרוצדורלית והכישלון הפרוצדורלי של המשיבים בהגשה במועד, מה שחיזק את זכייתה של המשיבה מס' 4 במכרז מבלי לפסוק הוצאות.