ע"א 630/84

תקציר

במקרה דנן, בחן בית המשפט העליון ערעור בו חויב המערער בעבר על ידי בית המשפט המחוזי לשלם פיצויים מוסכמים שנקבעו במזכר הבנות עם המשיב, ובמרכזם רכישת דירת מגורים. הפיצוי, המהווה 25% מערך הדירה, נטען כי הוא גבוה מדי, עליו ערערה המערערת. בית המשפט העליון התווה מספר נקודות קריטיות בפסק דינו. ראשית, היא אישרה כי אם תובע מציין סכום פיצוי במקרים של נזיקין או הפרת חוזה, הנתבע מתלבט במשתמע על הסכום אלא אם כן יש הכרה מפורשת בהסכמה לגבי הפיצוי בכתב ההגנה. שנית, ביחס לפיצוי מוסכם לפי סעיף 15 לחוק החוזים, ציין בית המשפט כי פיצוי שנקבע מראש אינו דורש הוכחת נזק; עם זאת, בית המשפט יכול לתקן זאת אם הוא קובע שאין יחס סביר לנזקים צפויים בזמן החוזה. בית המשפט העליון לא מצא עילה להתערב בפיצוי המוסכם, שכן הוא נקבע בהסכמה וביודעין, וההפרה הייתה מוחלטת ומהותית. לפיכך, הערעור נדחה, וחייב את המערערת לשאת בהוצאות המשפט של המשיב. פסק הדין מדגיש מאוד את החשיבות של התייחסות לסוגיות כמו סבירות הפיצוי המוסכם במפורש בהליכים משפטיים כדי למנוע הפתעות ותומך בקיום הסכמים חוזיים לגבי פיצוי מוסכם מראש כאשר נקבעו תוצאות צפויות באופן סביר במהלך יצירת החוזה.