בג"צ 3571/20

תקציר

העותרים ביקשו להעתיק קטע מגדר הביטחון הישראלית הסמוך לגדה המערבית לקו הירוק, בטענה כי מיקומה הנוכחי של הגדר, יחד עם משטר ההיתרים במרחב התפר הסמוך, פוגעים באופן בלתי מידתי בזכויותיהם ובגישתם לאדמותיהם. לטענתם, הרציונל הביטחוני למעמדה של הגדר נחלש עם הזמן וכי משטר ההיתרים נעשה מגביל יותר ויותר, ולמעשה מנשל אותם מאדמותיהם. עם זאת, בית המשפט מצא כי העותרים לא מיצו את הסעדים המקומיים העומדים לרשותם וכי אין די בערעוריהם הכלליים על משטר ההיתרים כדי להצדיק את הסעד הדרסטי של העתקת הגדר. זאת ועוד, בית המשפט לא שוכנע כי העתקת הגדר תגביר את הביטחון, כפי שנטען על ידי העותרים, ותחת זאת קיבל את עמדת המפקד הצבאי כי התוואי הנוכחי מוצדק משיקולי ביטחון. עוד פירט השופט כי מרבית טענות העותרים בנוגע למשטר ההיתרים אינן קשורות לקטע הספציפי של הגדר המדוברת, כבר טופלו או אינן רלוונטיות לרוב העותרים. השופט הדגיש כי עתירות פרטניות הן המנגנון המתאים לתת מענה לחששות ספציפיים בנוגע למשטר ההיתרים, וכי אופייה הגורף של העתירה הנוכחית מקשה על בחינת מידתיות השפעת המשטר על זכויות העותרים. בסופו של דבר, דחה בית המשפט את העתירה, ולא מצא עילה להתערב בהחלטתו של המפקד הצבאי שלא להעתיק את הגדר, והדגיש את הצורך בגישה של כל מקרה לגופו כדי להתמודד עם כל פגיעה בלתי מידתית הנגרמת ממשטר ההיתרים.