ת"א 41665-03-16

תקציר

פסק דין זה עוסק בתביעת פיצויי הפקעה שהגישו התובעים נגד הנתבעים בגין מקרקעין הידועים כמגרש 27 בגוש 10846 וחלקה 76 בגוש 10900. התובעים טענו כי הנתבעים התמהמהו במימוש מטרת ההפקעה הציבורית ובסופו של דבר העבירו את המגרשים לנתבע שלישי לצורך מסחור בלתי מורשה. הנתבעים טענו כי יש לדחות את התביעה מטעמים שונים, לרבות היעדר הוכחות, התיישנות והיעדר יריבות. לגבי חלקה 27 מצא בית המשפט כי הנתבעים פעלו בהתאם להליכי ההפקעה הנדרשים וכי סביר להניח שהתובעים קיבלו פיצויים, אך לא ניתן היה לברר את הפרטים המדויקים בשל השיהוי הכבד בהגשת התביעה. לגבי חלקה 76 קיבל בית המשפט את טענת הנתבעים כי ההפקעה ושינוי הייעוד שבעקבותיה היו שני הליכים נפרדים, כאשר הראשון נעשה בהתאם לחוק. טענת התובעים כי סמיכות שינוי הייעוד להפקעה הייתה ניסיון להפחתת פיצויים נדחתה, שכן נמצא כי מדובר בהליך סביר וחוקי. כמו כן, קבע בית המשפט כי הפיצוי הראוי לבעלי הקרקע נקבע בחוק ואינו פוגע בחוקיות הליך ההפקעה. באשר לייעודה של חלקה 76, הגיע בית המשפט למסקנה כי התובעים זכאים לפיצוי רק על פי ייעוד הכביש שהותוותה בתכנית, שהיה השלב השני בהליך הפיצוי. השלב הראשון, הנוגע לשינוי הייעוד, לא נתבע בתוך מגבלת שלוש השנים. לפיכך החליט בית המשפט כי התובעים זכאים לפיצויי הפקעה בסך 245,649 ₪ ולהוצאות משפט נוספות, כפי שהוסכם על ידי הצדדים בהסכם גישור חלקי.