ת"א 10760-12-10

תקציר

זהו תמצית פסק דין במקרה של תאונת עבודה שאירעה לתובע שהועסק כנהג חלוקה על ידי הנתבעת. עבודתה של התובעת כללה פריקת סחורה ממשאית על רמפה, באמצעות מלגזה חשמלית. במהלך פעולת פריקה אחת כזו, מעד התובע ונפל מהרמפה ונפצע. התובע תבע את מעסיקו (הנתבעת מס' 2) ואת חברות הביטוח (הנתבעות מס' 1 ו-3) בגין נזקים. השאלה המרכזית הייתה האם התאונה מהווה תאונת דרכים על פי החוק, דבר שיפטור את המבטחת (הנתבעת מס' 1) מאחריות. בית המשפט קבע כי התאונה לא הייתה תאונת דרכים שכן היא התרחשה במהלך פריקת הסחורה ולא במהלך הירידה מהרכב. לפיכך, הנתבעת מס' 1 נדחתה מהתביעה. בית המשפט בחן את חבות המעביד (הנתבעת מס' 2) בנזיקין ומצא אותו אחראי להתנהגות רשלנית ולהפרת חובה חקוקה כלפי התובע. המעסיק לא דאג לספק מקום עבודה בטוח, הכשרה ופיקוח נאותים, ולא וידא שהתובע מבין את שיטת העבודה הנכונה. התובע נמצא גם התרשל בכך שלא נקט משנה זהירות ביודעו את הסיכונים הכרוכים בעבודתו. בית המשפט ייחס 20% מהאשמה לתובע והורה לנתבעים 2 ו-3 (המעסיק והמבטחת שלהם) לפצות את התובע ולכסות את הוצאותיהם המשפטיות ושכר טרחת עורך דינם, ביחד ולחוד. בנוסף, חויב נאשם 3 לשאת בהוצאות המשפט ובשכר טרחת עורך דינו של הנתבע מס' 1, שכן הם עמדו על כך שהתאונה תסווג כתאונת דרכים.