ת"א 1449/06

תקציר

התיק נסוב סביב אשפוזו של תובע, ג', מסיבות נפשיות, והאם ההליכים בהם נקטו אנשי המקצוע הרפואיים תאמו את הדין הישראלי. הדיון נסוב סביב פרשנותו ויישומו של החוק לטיפול בחולי נפש, המתווה את המסגרת החוקית לאשפוז כפוי. השופטת, דליה גנות, בוחנת בדקדקנות את האירועים שהובילו לאשפוזו של ג'. האשפוז החל על סמך מכתב ששלח אביו של ג' לד"ר יצחקי, בו הביע את דאגת המשפחה לבריאותו הנפשית של ג' וביקש אשפוז כפוי. ד"ר יצחקי, מבלי לבדוק אישית את ג', פנה לפסיכיאטר המחוזי וביקש "צו בדיקת חובה דחוף". צו זה הוצא אך ורק על סמך מכתבו של האב וללא כל הערכה רפואית של ג'. הליך זה, פוסק השופט גנות, פסול ונוגד את עקרונות היסוד של החוק. השופט מוסיף ומבקר את השתלשלות האירועים, ומציין כי ההוראה על בדיקה פסיכיאטרית כפויה ניתנה ללא ראיות מוצקות כנדרש בחוק. ה"ראיה" היחידה שהוצגה הייתה מכתבו של אביו של ג', שלא היווה עילה מספקת לצו כזה. יתר על כן, לא נמסר לג' כראוי על זכויותיו, לרבות זכותו לערער ולהיות מיוצג בהליך הערעור. משכך, קובעת השופטת כי הליך הערעור נפל לקוי, שכן לא התקיים דיון ולא דחה את צו האשפוז, כמתחייב בחוק. כמו כן, מתקיים דיון על עיתוי הערעור ומועדי הדיון, כאשר השופט מציין כי הוועדה הפסיכיאטרית לא קיימה את כלל חמשת הימים הקבוע בחוק. עם זאת, לא נגרם נזק ממשי מעיכוב זה. השופט מבהיר כי הצו לאשפוז כפוי לא דחוף מיום 27.6.00 היה מוצדק מבחינה משפטית. בסופו של דבר מגיעה השופטת גנות למסקנה כי אשפוזו של ג' בין ה-28 ביוני 2000 ל-4 ביולי 2000 היה בלתי חוקי משום שהוועדה הפסיכיאטרית לא קיימה דיון בערעור בתקופה זו. ההחלטה על חוקיות האשפוז נפרדת מכל הצדקה רפואית, והשופט מדגיש כי הודאת המדינה במעשים פסולים במקרה דומה ראויה לשבח. המשפט בשאלת הנזקים הנובעים מאשפוז בלתי חוקי זה יתקיים במועד מאוחר יותר.