ע"א 4112/09

תקציר

הערעור הנדון נדחה, והתמקד בעיקר בחוקיותם של מבצעי "סיכול ממוקד", במיוחד בהקשרים המהווים סיכון לחיי אזרחים. סוגיות אלה נדונו בעבר במסגרת הוועד הציבורי נגד עינויים בישראל נ' ממשלת ישראל, שם נקבע כי סיכולים ממוקדים אינם בלתי חוקיים באופן מוחלט על פי המשפט הבינלאומי, אך יש לבחון כל מצב כחוקיות בהתבסס על מידתיות והמשפט הבינלאומי המנהגי. פסק הדין הדגיש כי על פעולות הצבא להיות מידתיות, גם אם הן גורמות נזק אגבי לאזרחים. עמדתו של המערער, השוללת סיכולים ממוקדים על הסיכול, נדחתה על הסף, שכן היא לא הכירה בזכותה של ישראל להגנה עצמית. המקרה הספציפי עסק בתביעה אזרחית לפיצויים, התלויה בשאלה האם הפעולה הייתה "מעשה מלחמה". בית המשפט ציין כי דיני הנזיקין אינם חלים באופן מסורתי על לוחמה בשל הסיכונים הטמונים בה, נקודת מבט שאינה ייחודית למשפט הישראלי. יתר על כן, נקבע כי פעולת הסיכול הממוקד אכן הייתה פעולת לחימה המבוססת על גורמים רבים, כגון מטרות צבאיות, אופי הכוחות המעורבים וההקשר של המבצע. בכך נשמרה חסינותה של המדינה מפני אחריות נזיקית בגין מעשי מלחמה. למרות שדנו בעדויות העדים, בסופו של דבר נקבע כי אין צורך להמשיך ולחקור את הנושא, שכן הפעולה סווגה כפעולת מלחמה, ואישרה את מסקנותיו המוקדמות של בית המשפט המחוזי מבלי להטיל הוצאות על המערער.