ע"ז 39558-03-19

תקציר

בית המשפט בחן בקפידה את הטענות שהוצגו על ידי שני הצדדים בנוגע לתוקפה של הצוואה שהותיר אחריו המנוח. ראשית, נבחנה טענת הנתבע כי הצוואה נחתמה כאשר המנוח לא היה כשיר לערוך צוואה. בית המשפט התייחס לחזקה המשפטית לפיה כל אדם כשיר לערוך צוואה אלא אם כן נשללה ממנו יכולת זו על פי דין או פסק דין. על הנתבע היה נטל ההוכחה לשכנע את בית המשפט בחוסר כשירותו של המנוח, שלא הצליח להשתחרר. הוצגו מסמכים רפואיים וחוות דעת, לצד עדויות עדים, מהם עולה כי המנוח היה מודע למעשיו ולהשלכותיהם בעת חתימת הצוואה. טענות הנתבע בדבר מצבו הנפשי של המנוח לא היו עקביות וחסרות מהימנות. כמו כן, בית המשפט בחן את טענת ההשפעה הבלתי הוגנת שהפעיל התובע על המנוח בעשיית הצוואה. הודגש כי ההשפעה חייבת להיות בלתי הוגנת ומנוגדת לנורמות חברתיות ומוסריות כדי להיחשב כבלתי הולמת. מאחר והצוואה הייתה עדה ולא נפלו בה פגמים צורניים, חזקה שהיא לגיטימית. הנתבע לא הצליח לשכנע את בית המשפט כי הצוואה אינה משקפת את רצונו החופשי של המנוח. סיועו של התובע למנוח בעניינים בירוקרטיים, כפי שביקש על ידו, לא נחשב להשפעה בלתי הוגנת. נסיבות עריכת הצוואה, לרבות פגישותיו העצמאיות של המנוח עם עורך הדין המנסח, תמכו אף הן במסקנה כי הצוואה הייתה בחירתו החופשית והלגיטימית של המנוח. בנוסף, בית המשפט לא מצא כל הצדקה לטענת הנתבע בדבר מעורבות פסולה של התובע בעריכת הצוואה, כהגדרתה בסעיף 35 לחוק הירושה. פעולותיה של התובעת בשינוי מוטבי הביטוח, כפי שהורה המנוח, היו חלק מהסיוע הכללי שלה אליו ולא העידו על מעורבותה בעריכת הצוואה. תוכן הצוואה, שכלל הוראות למספר מוטבים שאינם קשורים לתובע, תמך עוד יותר בטענה כי היא לא נחתמה תחת השפעתו הבלתי הוגנת של התובע. גם טענותיו הנוספות של הנתבע, לרבות טענות לזיוף, לא הוכחו וחלקן אף ויתרו עליהן במהלך ההליך. משכך, נדחתה ההתנגדות לקיום הצוואה, ובקשת התובע לקיום צוואה אושרה. הנתבע חויב בהוצאות התובע בסך 50,000 ₪, בשל הטענות הרבות שהועלו ללא ראיות מספיקות. פסק הדין ניתן בעילום שם כדי להגן על זהות הצדדים המעורבים.