עת"מ 3411-05-12

תקציר

העותרת, בעלת מפעל בנהריה, ישראל, קיבלה דרישה מעיריית העיר לשלם היטלי פיתוח הקשורים לסלילת רחובות ושיפורים בתשתיות אספקת המים הגובלים בשטחה. העותר ערער על הדרישה וטען כי החיובים מיושנים ואין להטיל אותם רטרואקטיבית. המקרה נסוב סביב פרשנות חוקי העזר הרלוונטיים ועיתוי הטלת ההיטל. בית המשפט בחן האם התקיימו יחסי תועלת מספקים בין קניינה של העותרת לבין עבודות הפיתוח, והאם התרחשו האירועים המגבשים המצדיקים את דרישת ההיטל. נמצא כי העירייה ביצעה עבודות פיתוח ברחובות הגובלים בקניינה של העותרת, תוך קיום התנאי הראשון להטלת ההיטל. בנוסף, נקבע כי האירועים המגבשים, כגון התחלת עבודות סלילה, בקשות לבנייה חדשה ובנייה עודפת, אכן התקיימו. בית המשפט דחה את טענת העותרת כי חלוף הזמן מאז סיום עבודות הפיתוח פוטר אותה מתשלום ההיטלים. על פי פסק הדין בערעור אזרחי 2314/10, חלוף הזמן אינו חוסם את דרישת התשלום, ומבטיח כי בעלי נכסים הנהנים מתשתיות יתרמו למימונו. עם זאת, בית המשפט קיבל חלקית את העתירה בעניין היטלי אספקת המים, שכן העירייה לא הביאה ראיות מספיקות להנחת צינורות מים הגובלים בקניינה של העותרת. בעקבות זאת, ביטל בית המשפט את הדרישה להיטלים אלה והתיר לעירייה לפרסם דרישה חדשה ומפורטת המוגבלת לתוספת בנייה. העותר חויב לשלם לעירייה הוצאות בסך 20,000 ₪.