ע"ע 291/03

תקציר

המקרה עוסק בהגדרת תפקידו של הרב יוסף שמחה גינזבורג, רב המועצה המקומית עומר, ובשכר ובזכויות להם הוא זכאי. הרב נבחר בשנת תשל"ה (1975) לכהן כרבה המקומי של העיר עומר, שהייתה אז בעלת מעמד מוניציפלי של מועצה מקומית. המחלוקת העיקרית היא האם יש לראות ברב העיר רב עיר, ולכן זכאי לשכר גבוה יותר, או שמא יש לסווגו כרב מקומי. בית הדין האזורי קבע כי הרב אינו יכול להיחשב כרב עיר, שכן הוא לא נבחר על פי תקנות הבחירות לרבנות, ולכן אינו נהנה מזכויותיו וממשכורתו הנלוות של רב עיר. הרב ערער על החלטה זו. השופטת ברק-אוסוסקין סבורה כי יש להכיר ברב כרב עיר משום שכיהן בפועל בתפקיד זה ושמו פורסם ברשימת רבני הערים. על פי חוק הרבנות הראשית לישראל, די בשני תנאים אלה כדי להגדיר אדם כרב עיר. חוות דעתה של השופטת ברק-אוסוסקין היא כי אין בהיעדרה של מועצה דתית בעומר כדי לפגוע בהכרה ברב כרב עיר, וכי אין להותיר את הדברים כפי שהם כפי שהם. השופט צור, לעומת זאת, סבור כי יש לקיים את החלטת בית הדין האזורי, שכן הרב לא נבחר על פי תקנות הבחירות לרבנות, והגדרת רב עיר בחוק הרבנות הראשית חלה אך ורק על חוק זה. רב עיר הוא תפקיד בעל מעמד מיוחד, והיעדר מינוי רשמי ואי עמידה בתנאי הבחירה הקבועים בתקנות מביאים לכך שהרב אינו יכול לקנות את הזכויות המוקנות לרב עיר. השופט רבינוביץ מסכים עם השופט צור כי יש לדחות את הערעור. לדברי השופט רבינוביץ', הגדרת רב עיר בחוק הרבנות הראשית מוגבלת לחוק זה, ואינה יכולה לגבור על דרישות המינוי הקבועות בתקנות. יתר על כן, היעדר מועצה דתית בעומר פוגע בהכרה ברב כרב עיר. בסופו של דבר מחליט בית המשפט לדחות את הערעור ולהותיר על כנו את פסק דינו של בית המשפט המחוזי, אליו מצטרפים השופטים צור ורבינוביץ נציג הציבור מר יהודה בן הרוש. סגנית הנשיא ברק-אוסוסקין מתנגדת. הרב חויב לשלם למשיבים הוצאות בסך 5,000 ₪.