עמ"נ 226-10-11

תקציר

פסק הדין מתייחס לעתירה מנהלית בעניין תשלום ארנונה עבור שטחים משותפים סביב סופרמרקט במרכז המסחרי שמי-בר באילת. המערערת ביקשה לחייב את המשיב בתשלום מיסים על שטחים אלה כפי שהחליטה מינהלת הארנונה, אך ועדת הערר לארנונה אילת פטרה את המשיב מכך, והובילה לערעור זה. ההחלטה המקורית התבססה על הטענה כי השטחים המשותפים אינם צמודים לנכס המושכר, על פי הסכם השכירות. עם זאת, בפסק הדין נקבע כי החלטת ועדת הערר הייתה שגויה. על פי פסק הדין, המבחן לקביעת חבותו של הדייר בארנונה הוא מבחן השימוש בפועל או השימוש הפוטנציאלי בשטחים המדוברים. פסק הדין מדגיש כי הסכם השכירות מצביע על זכויותיהם של המשכיר והשוכר הן לגבי השטחים המשותפים, והשימוש בהם בפועל יכול לקבוע את החבות בארנונה. מאחר שוועדת הערר לא קבעה ממצאים ספציפיים באשר לחלקו של המשיב בשטחים המשותפים, מוחזר העניין להכרעת הוועדה על בסיס העקרונות שהותוו בפסק הדין. בנוסף, נדרש המשיב לשלם הוצאות ושכר טרחת עורך דין בסך 5,000 ₪.