ע"פ 7307/18

תקציר

בפסק דין זה בחן בית המשפט לערעורים והחליט לדחות את ערעורו של המערער תוך קבלת ערעור המדינה על גזר הדין. המערער ערער על ממצאיו של בית משפט קמא בדבר מהימנות העדים והקביעות העובדתיות, אשר התרכזו בעיקר בתיק עבירת מין. ערכאת הערעור הדגישה את הכלל של אי התערבות בממצאי בית משפט קמא אלא אם מתקיימות נסיבות חריגות, במיוחד בתיקי עבירות מין בהם לעיתים קרובות חסרות ראיות אובייקטיביות ומסתמכת על עדויות עדים. בית המשפט מצא את עדותה של המתלוננת אמינה, נתמכת בניסיונות לדלות פרטים ללא הגזמה, ואוששה על ידי תגבורות חיצוניות, לרבות עדויות של אמה, חברה והערכה של עובדת סוציאלית לגבי המתלוננת הסובלת מפוסט טראומה. טענות המערער לא הפחיתו מהמשקל שניתן לעדותה של המתלוננת, שסברה כי די בהרשעה חרף חוסר עקביות בגרסתה עקב טראומה. המערער לא הציג כל מניע משכנע להאשמות השווא הנטענות, במיוחד נוכח הקשר החיובי שקדם להאשמות. במהלך עימות קריטי, תגובותיו המתחמקות של המערער חיזקו עוד יותר את אמינותה של המתלוננת. אשר לגזר הדין, הדגיש בית המשפט את חומרת עבירות המין החוזרות ונשנות שביצע המערער בקטין שעליו נתן אמונו וציין את היעדר מיצוי הדין או החרטה מצד המערער. העונש המקורי של 8.5 שנות מאסר נחשב מקל, בהתחשב בחומרת העבירות, ולכן הוגדל ל-10 שנים כדי להתאים טוב יותר לנורמות הענישה. גם הערעור על סכום הפיצוי נדחה, כאשר בית המשפט החליט שלא להתערב שכן הוא לא חרג באופן משמעותי מאמות המידה המקובלות. המערער הונחה להתחיל לרצות את עונשו ביום 2.12.2019, תוך שיפורטו ההסדרים הדרושים לתיאום הכניסה לכלא.