ת"א 19440-05-20

תקציר

להלן ניתוח משפטי מקיף של פסק הדין, המתמקד בעקרונות המשפטיים והחידושים בו, בהתבסס אך ורק על המידע שסופק: **ניתוח משפטי: ע.ח.מ.ז. נגד עיריית ירושלים ואח' (ת"א 19440-05-20)** **1. עובדות המקרה:** התובע, יליד 1972, טוען כי נפגע ביום 22.02.2019 עת נפל לתוך בור ביוב שנמצא בחצר משותפת הסמוכה למרפאת קופת חולים מכבי ולמסגד בשכונת ג'בל מוכבר בירושלים. התובע הגיש תביעתו נגד מספר נתבעות, בהן עיריית ירושלים, חברת הגיחון, מכבי שירותי בריאות, אל רחמן שירותי רפואה, והעמותה לפיתוח ושיפור פני שכונת אלעיבידיה אמלסון. הנתבעות הגישו הודעות צד ג' וצד ד' נגד גורמים נוספים. המחלוקת נסבה סביב נסיבות האירוע, אחריותן המשפטית של הנתבעות, וגובה הנזק. **2. מהימנות גרסת התובע והוכחת הנסיבות:** * **עקרון המשפטי:** נטל ההוכחה מוטל על התובע להוכיח את גרסתו לאירוע, ובפרט את אופן התרחשותו ונסיבותיו. * **דיון:** בית המשפט בחן בקפידה את גרסאות התובע שהוצגו בכתב התביעה, בתצהיר העדות הראשית ובחקירתו בבית המשפט. אף שהיו שינויים מינוריים בין הגרסאות (כגון סוג מכסה הביוב או מיקום הכאב), בית המשפט קבע כי מדובר בשינויים שאינם מהותיים ואינם מאיינים את הגרסה הבסיסית, לפיה התובע נפל לבור ביוב בחצר. * **ראיות תומכות:** בית המשפט מצא כי גרסת התובע נתמכה בראיות נוספות: * **עדות חבר (מר י.ע):** למרות שהחבר אינו קרוב משפחה או שכן, בית המשפט ייחס משקל לעדותו, שכן היא תמכה בגרסת התובע באשר לנפילה לבור ביוב, והעד לא נמצא בעל אינטרס מובהק בתוצאות ההליך. * **רישום רפואי ראשוני (ד"ר עווידה):** הרישום הרפואי שערך ד"ר עווידה, הרופא הראשון שבדק את התובע, צוין כראיה משמעותית שתומכת בטענה לנפילה לבור ביוב, שכן הוא נערך מיד לאחר האירוע. * **חקירת החוקר ניזאר:** אף שהחוקר לא היה עד לאירוע עצמו, קביעתו כי "אין ספק... שהמקום שבו קרתה התאונה לתובע הוא זה שבו הייתי" נתנה חיזוק מסוים למיקום האירוע. * **חידוש/עיקרון:** הדגש שניתן לרישום הרפואי הראשוני שנערך מיד לאחר האירוע, אף שהרופא עצמו לא היה עד לאירוע, מהווה דוגמה להרחבת השימוש בראיות נסיבתיות ותומכות להוכחת מהימנות גרסה. ההתמודדות עם סתירות לכאורה בגרסאות והסברתן כמזעריות מהווה חלק מהבחינה המעמיקה של מהימנות עד. **3. שאלת האחריות:** * **עקרון המשפטי:** קיומה של חובת זהירות ותרופתה (הפרתה) על בסיס הזיקה הקניינית (בעלות, חזקה) או הזיקה התפקודית (הפעלת שירות, מתן שירות) של הגורם הנתבע למקום האירוע. * **דיון:** בית המשפט בחן את הזיקה של כל אחת מהנתבעות למקום האירוע (החצר והבור) על מנת לקבוע האם קמה להן חובת זהירות כלפי התובע. * **אחריות עיריית ירושלים (נתבעת 1):** * **עקרון:** רשות מקומית נושאת באחריות למקרקעין שבשטחה, אך אחריות זו מוגבלת לשטחים שבחזקתה או שהם בגדר שטח ציבורי. במקרים מסוימים, רשות מקומית יכולה לשאת באחריות אף למפגע בשטח פרטי, אם הגיעה לידיעתה. * **דיון:** הוכח באמצעות עדי העירייה (מר ניסן ומר אבזבקייב) והראיות שהוגשו (תב"ע, GIS) כי מדובר בשטח פרטי, לא מוסדר, שזהות הבעלים והמחזיק בו אינה ידועה. לא התקבלו תלונות במוקד העירוני על מפגע בבור הביוב בחצר זו. בית המשפט הפנה לפסיקה (רע"א 2129-15 זבולון זיו איסחקוב נ' עיריית תל-אביב) לפיה, בהיעדר ידיעה על מפגע בשטח פרטי, לא ניתן לחייב את העירייה. * **מסקנה:** הוכח כי לעירייה אין זיקה של בעלות או חזקה לשטח, ולא הוכח כי הובאה לידיעתה הבעייתיות במקום. לפיכך, נדחתה האחריות המוטלת עליה. * **אחריות חברת הגיחון (נתבעת 2):** * **עקרון:** תאגיד ביוב אחראי על מערכות הביוב העירוניות, אך לא על בורות ביוב פרטיים שאינם מחוברים למערכת העירונית. * **דיון:** הוכח מעדות מהנדס נבלוסי (מטעם הגיחון) ומהראיות שהוגשו (מיפוי קווי ביוב) כי מדובר בבור ספיגה פרטי, שאינו מחובר למערכת הביוב העירונית, ואינו בשטח העירוני. הוכח כי הגיחון לא הקימה את הבור ולא התחברה אליו, וכי לא נערכו פניות לחיבורו למערכת העירונית. הגיחון אף עושה שימוש במכסי ביוב מסוג שונה (ברזל יצוק) לעומת מכסה הבטון בבור הנדון. * **מסקנה:** נדחתה האחריות המוטלת על הגיחון. * **אחריות מכבי שירותי בריאות (נתבעת 3):** * **עקרון:** גוף המפעיל שירותי בריאות באמצעות ספק חיצוני (פרילנסר) אינו נושא באחריות ישירה לנזקים שנגרמו עקב מצב התשתיות שבבעלות או באחזקת הספק, במיוחד כאשר לא הוגשו תלונות בנושא. * **דיון:** מכבי סיפקה שירותי בריאות באמצעות הסכם התקשרות עם "אל רחמן". ההסכם קבע בבירור כי "אל רחמן" היא האחראית הבלעדית לניהול, תפעול ותחזוקת המרכז הרפואי, וכן כי אין למכבי זכויות של "חזקה" במרפאה. הוכח כי לא הוגשו תלונות למכבי בנוגע למצב החניה או בור הביוב. * **מסקנה:** נדחתה האחריות המוטלת על מכבי, בהתבסס על הסכם ההתקשרות והעדר תלונות. * **אחריות אל רחמן שירותי רפואה (נתבעת 4):** * **עקרון:** שוכר של חלק ממבנה אינו נושא באחריות לתחזוקת שטחים חיצוניים שאינם חלק מהמושכר, במיוחד אם אינם בבעלותו או בחזקתו. * **דיון:** "אל רחמן" שכרה מהעמותה מספר חדרים בקומת הקרקע לצרכי הפעלת מרפאה. הוכח כי המושכר אינו כולל את החניון או את בור הביוב, וכי "אל רחמן" לא ראתה עצמה אחראית לתחזוקת החצר. אף שהצוות והמטופלים משתמשים בחניון, העדר הזיקה הקניינית והתפקודית לשטח הנדון הוביל למסקנה כי אין לה אחריות ישירה. * **מסקנה:** נדחתה האחריות המוטלת על "אל רחמן". * **אחריות העמותה (נתבעת 5):** * **עקרון:** גוף שהשכיר חלק ממבנה, ללא זיקה לבעלות או חזקה בחלק החיצוני בו אירעה התאונה, אינו נושא באחריות. * **דיון:** העמותה השכירה לאל רחמן את המרפאה בלבד. הוכח כי העמותה אינה הבעלים או המחזיק של החצר, וזהות הבעלים הרשומים של הנכס (לרבות החצר) אינה ידועה. העמותה אף אינה קשורה למסגד. * **מסקנה:** נדחתה האחריות המוטלת על העמותה. * **חידוש/עיקרון:** הניתוח המעמיק של "זיקה" למקום התאונה, הן מבחינה קניינית (בעלות, חזקה) והן מבחינה תפקודית (הפעלה, מתן שירות), כאבן יסוד לקביעת חובת זהירות, הוא עיקרון מרכזי. ההפרדה בין אחריות נותן שירות (מכבי) לאחריות המפעיל (אל רחמן) על בסיס הסכם ההתקשרות, והחלת הדוקטרינה של "שטח פרטי" על אזור חנייה, הן היבטים חשובים. **4. קביעת הנזק (הערכה בלבד, שכן התביעה נדחתה):** * **עקרון המשפטי:** פיצוי בגין נזק גוף מורכב מהפסדי שכר, כאב וסבל, עזרת צד ג', והוצאות רפואיות. יש להתחשב בנכות רפואית ובתפקודית, וכן בגורמי סיכון קיימים. * **דיון:** בית המשפט עמד על הקושי בקביעת נכות צמיתה, לאור אי-הוודאות בנוגע לניתוחים עתידיים והשפעתם. הוא העדיף את חוות דעת המומחה מטעם הנתבעות, ד"ר אברבנאל, שהתחשב בגורמי סיכון נוספים של התובע (עישון, יתר לחץ דם, בעיות גב וכו') ולא ייחס את כל בעיות הזקפה הנטענות באופן בלעדי לאירוע. * **חידוש/עיקרון:** הדגש על בחינה הוליסטית של מצב התובע, תוך התחשבות בגורמי סיכון קיימים שאינם קשורים ישירות לאירוע, על מנת לקבוע את שיעור הנכות, הוא היבט חשוב בדיני הנזיקין. במקרה זה, הדבר הוביל להפחתה משמעותית בשיעור הנכות המוערכת. ההתייחסות לעובדת היותו של התובע "עולה חדש" (זכאות ל"תעודת זהות ירוקה" דרך איחוד משפחות) והעדר עבודה קבועה עובר לאירוע, השפיעו על הערכת הנזק התפקודי. **5. סוף דבר:** * **עקרון המשפטי:** גם אם הוכחה התרחשות נזק, הדבר אינו מוביל בהכרח לחיוב הנתבעים. יש להוכיח את הקשר הסיבתי המשפטי והעובדתי בין התנהלות הנתבעת (או העדר התנהלותה) לבין הנזק, וכן את קיומה של חובת זהירות שהופרה. * **מסקנה:** בית המשפט קבע כי על אף שהוכח שהתובע אכן נפל לבור ביוב, התובע נכשל בהוכחת אחריות כלשהי של מי מהנתבעות, שכן הוכח כי אין להן כל זיקה (קניינית או תפקודית) למקרקעין בו ארע האירוע, וזהות הבעלים והמחזיק נותרה עלומה. משכך, נדחתה התביעה. **חידושים משפטיים עיקריים בפסק הדין:** 1. **הרחבת הגישה לראיות מוצקות להוכחת נסיבות:** בית המשפט מוכן להסתמך על רישום רפואי ראשוני, אף אם הרופא לא היה עד לאירוע, כראיה תומכת משמעותית לגרסת התובע. 2. **הגדרת "שטח פרטי" וחובות הרשות:** הבהרה כי גם חנייה, אף אם היא נגישה לציבור, יכולה להיחשב כשטח פרטי, ומעמדה כזה משפיע על חובות הרשות המקומית. העדר ידיעה על מפגע בשטח פרטי, במיוחד כאשר אין תלונות, מונע הטלת אחריות. 3. **פרשנות הסכמים לקביעת אחריות:** הדגש על הסכם ההתקשרות בין מכבי לאל רחמן, ככלי מרכזי לקביעת חלוקת האחריות, וכיצד הגדרות תפקודיות ("מתן שירותים") מול קנייניות ("חזקה") משפיעות על הטלת אחריות נזיקית. 4. **בחינה רב-מערכתית של נזק:** התחשבות בגורמי סיכון קיימים של התובע (לאו דווקא קשורים לאירוע) לצורך קביעת שיעור הנכות, מהווה גישה הוליסטית בדיני הנזיקין. **הערה:** הניתוח מתבסס אך ורק על הטקסט שסופק.