רע"א 1248/19

תקציר

פסק הדין דן בתיק מורכב בצומת שבין דיני התחרות לתובענות ייצוגיות בישראל, תוך התמקדות בסוגיית תמחור היתר על ידי בעלי מונופולין לפי סעיף 29א(ב)(1) לחוק התחרות הכלכלית. בית המשפט מכיר בלגיטימיות של עילת תביעה בגין תמחור גבוה לא הוגן, בהתאם לעקרונות המשפט האירופי, למרות האתגרים ביישום. השופטת א' ברון מתווה אימוץ מבחן דו-שלבי לטענות על תמחור מופרז: השלב הראשון בוחן אם המחיר עולה באופן משמעותי על התמחור התחרותי באמצעות מבחנים כלכליים שונים, והשלב השני בוחן האם המחיר נותר בלתי הוגן למרות היותו מופרז. עם זאת, סגן הנשיא (בדימוס) נ' הנדל מציע גישה יעילה יותר תוך הבחנה ברורה בין מחירים גבוהים למחירים מופרזים, המעמיסים על התובע לאורך כל הדרך. בית המשפט נמנע מעמדה מגבילה מדי, וקורא לאכיפה זהירה כדי למנוע שיבוש בשוק תוך הבטחת הגנת הצרכן. ביקורת פרוצדורלית מדגישה את הצורך בבחינה תיעודית מדוקדקת בתובענות ייצוגיות, תוך שימת דגש על גילוי יסודי כדי לגשר על פערי מידע. בסופו של דבר, התיק מועבר לבחינה מחודשת, תוך הבטחת טוהר המידות הפרוצדורלי, תוך שיקוף האיזון הדק בין תחרות בשוק לבין התערבות משפטית.