ת"א 52766-01-12

תקציר

פסק דין זה משרטט מחלוקת משפטית מורכבת הנוגעת לזכויות קניין והסדרי ממון הקשורים לשותפות עסקית משפחתית. התובעים, יורשיו של המנוח רחמים לוי, לרבות אלמנתו (התובעת 1) וילדיו (התובעים 2 עד 7), מצויים בסכסוך עם נתבעת 1, אחיו של לוי, דוד, ונתבעים 2 ו-3, בתו וחתנו של דוד, בהתאמה. המחלוקת העיקרית נסובה סביב הבעלות על חלקת אדמה בגבעת שמואל, שהייתה במקור בבעלות משותפת של המנוח ודוד. התובעים טוענים כי המנוח רכש את חלקו של דוד בשנת 1987, אך מעולם לא נערך הסכם בכתב. פסק הדין נועד לבסס את הבעלים החוקיים של חלקה זו. בנוסף, פסק הדין מבקש לפתור סכסוכים כספיים הקשורים לניהול העסק המשפחתי, אטליז למכירת עופות וחיסול נכסיו עם מותו של רחמים לוי. התובעים טוענים כי דוד לא העביר להם תשלומים מסוימים, לרבות חלקו בהלוואות שנטלה רחמים ובכספים שקיבל משותף עסקי. בינתיים הגיש דוד תביעה שכנגד בדרישה לתשלום עבור השימוש בחלקת הקרקע האמורה. לאחר בחינת הראיות שהוצגו, מגיע בית המשפט למסקנה כי המנוח אכן רכש את זכויותיו של דוד במקרקעין בשנת 1987. קביעה זו מתבססת על עדויותיהם המהימנות של התובע 1 והתובע 4, שהיו מעורבים בעסקה, לצד ראיות תומכות נוספות. מערכת היחסים המיוחדת בין הגיסים, שהתאפיינה באמון ובכבוד, הביאה לכך שדי היה בהסכמים בעל-פה, והעדר חוזה כתוב היה פחות משמעותי. זאת ועוד, החזקתם הבלתי שנויה במחלוקת של התובעים בקרקע, כפי שמעידה בניית שלושה בתים עבור משפחת לוי, מחזקת את טענת הבעלות שלהם. אשר על כן, בית המשפט פוסק לטובת התובעים בנוגע לסכסוך המקרקעין ודוחה את תביעתו שכנגד של דוד לדמי שימוש. באשר למחלוקות הכספיות, בית המשפט מורה לדוד לפצות את התובעים בגין חלקו בהלוואות מסוימות. באופן ספציפי, הוא נדרש לשלם לתובעת 1 סך של 50,000 ₪, המהווים מחצית מההלוואה שהעמידה לעסק בחודש מרץ 2009, בצירוף הפרשי ריבית והצמדה ממועד ההלוואה ועד לביצוע התשלום. בנוסף, על דוד לשלם לתובעים 30,658 ש"ח, שהם מחצית מהלוואה בנקאית שנטל רחמים ביוני 2009, בניכוי החלקים שכבר נפרעו באמצעות החשבון העסקי. סכום זה כולל גם הפרשי ריבית והצמדה מיום פטירתו של רחמים ועד לביצוע התשלום. יתר על כן, בית המשפט מוצא כי דוד קיבל תשלומים משותף עסקי, ציפורה שיפודים, לאחר מותו של רחמים, ולא העביר את חלקו לתובעים. דוד מודה שקיבל שיקים בסך 222,807 שקל משיפודי ציפורה. בית המשפט, לאחר ששקל את חומר הראיות, קובע כי דוד השתמש בכספים אלה להסדר חוב עם עוף ברקת, ופוסק לתובעים 31,403 ₪, שהם מחצית מיתרת הסכום לאחר תשלום החוב, בצירוף הפרשי ריבית והצמדה מיום 31.8.2010. בסיכומו של דבר, פסק הדין מכריז על עזבונו של רחמים לוי כבעלים היחיד של הקרקע שבמחלוקת, מבטל הערות אזהרה והעברות זכויות על ידי דוד, ומורה לדוד לשלם לתובעים תשלומים כספיים הנוגעים לפירוק העסק המשפחתי. דוד אחראי גם להוצאות המשפט ושכר הטרחה של התובעים, בסך 20,000 ₪.