ב"ל 11506-02-09

תקציר

פסק הדין הנדון עוסק בתביעה שהגישו התובעים להכרה בקשר סיבתי בין תנאי העבודה וסביבת העבודה של המנוח, ד"ר שאול דז'לובסקי, לבין המזותליומה שגרמה למותו. התובעים טענו כי יש להוכיח את הקשר הסיבתי הן על בסיס מחלת מקצוע והן על בסיס עילת מיקרוטראומה. התביעה נדחתה על ידי בית המשפט. בהגיעו להחלטה זו הסתמך בית הדין על חוות דעת מומחים בתחומי הרפואה התעסוקתית והאונקולוגיה, אשר הגיעו למסקנה כי אין קשר סיבתי בין תנאי עבודתו של המנוח לבין מחלתו. בית המשפט מצא חוות דעת אלה סבירות ומבוססות, ועל כן נתן להן משקל רב יותר מחוות הדעת שהציגו מומחי התובעים. התובעים ויתרו על טענתם הראשונית בדבר הסיכון הכללי של חשיפה לאסבסט לתושבי נהריה, ובית המשפט מצא כי טענה זו לא רק שאינה נחוצה אלא גם אינה נתמכת ואינה ראויה להליך. עוד ציין בית המשפט כי נטל ההוכחה לקשר סיבתי בתיקי מיקרוטראומה מוטל על התובעים, וחוות דעת המומחים קבעו בעקביות כי לא התקיים קשר כזה במקרה זה. כמו כן, פסק הדין דן בהיפוך נטל השכנוע במקרים של מחלת מקצוע, כאשר על הנתבע להוכיח היעדר קשר סיבתי. עם זאת, בית המשפט קבע כי הנתבע הצליח להפריך את חזקת הקשר בין תנאי עבודתו של המנוח לבין מחלתו. לפיכך נדחתה התביעה, ובית המשפט קבע כי אין קשר בין עבודתו של ד"ר דז'לובסקי לבין מחלתו, בין אם כתוצאה ממחלת מקצוע ובין אם כתוצאה ממיקרוטראומה. לשני הצדדים הייתה זכות לערער על פסק הדין בתוך 30 יום.