ע"א 5492/04

תקציר

במקרה הנדון, על דרישת מינהל מקרקעי ישראל לדמי היתר ערערה המערערת, חברה קבלנית העוסקת במקרקעין, להגדלת היקף הבנייה המותר על מגרש לאחר שתאושר תכנית מתאר חדשה. בתחילה נחתם הסכם פיתוח על בסיס אומדן הקשור ליכולת בנייה ספציפית, אך כאשר תוכנית חדשה אפשרה הגדלת בנייה, נדרשו תשלומים נוספים. המערערת טענה כי שכר טרחה זה נעדר בסיס משפטי, תוך שהיא מצטטת פסקי דין קודמים בהם לא יכול היה המינהל לגבות תוספת ללא הוראות הסכם מפורשות. עם זאת, בית המשפט המחוזי דחה את התביעה, וציין כי הפיצוי המקורי היה קשור באופן מובהק לזכויות הבנייה שהיו קיימות בעת ההסכם וכי כל העלאה מחייבת באופן הגיוני תשלום נוסף. בית המשפט ציין כי הערך הכלכלי המשמעותי של הזכויות המורחבות מצדיק את שכר הטרחה, והתנהגותה של המערערת – תשלום ראשוני ללא מחאה – תומכת בפרשנות זו. בניגוד למקרים קודמים, מדובר בתוכנית מתאר חדשה ששינתה באופן משמעותי את כושר הבנייה, והצדיקה את האגרה. כל שינוי זכויות בנייה מחייב הסכם חדש ללא חיוב קבוע מראש. ניסיונה של המערערת לטעון אחרת, לרבות מחאה על הסכום שנקבע בהסכם החכירה ולא על הסכם הפיתוח, לא הצליח להטות את בית המשפט. המסקנה הייתה כי יש צורך בתמורה נוספת להגברת הבנייה, ובכך נענתה דרישת אגרת המינהל ודחתה את הערעור בהוצאות משפט שנפסקו למשיב.